מדובר בסיפור של כולנו

 

"זה לא שלנו, זה שלהם"

"אה, אתה מתוניסיה וטריפולי, איך אתה בכלל קשור לזה?"

"החג של האשכנזים"

"איך בכלל מישהי מזרחית מגיעה להתעסק בזיכרון השואה?"

"אני לא קשור לזה"

"אה אלו היו בכלל בצרפת, שם בקושי הרגישו שהייתה שואה"

 

"אה הוא היה רק תינוק"

 

משפטים שכאלו אפשר לשמוע משני הכיוונים השונים. מצד אחד אנשים שמרגישים שזיכרון השואה אינו קשור לעבר האישי שלהם, ומנגד אנשים שמרגישים שאנשים אחרים אינם אמורים להיות חלק מהעבר הזה.

ההנחות המובלעות או הברורות מאחורי המשפטים הללו הם:

  1. אני לא רוצה להיות משויך לנושא הזה, או לחלופין, זה שייך להם, אני והם זה לא אותו הדבר.

  2. רק מי שחי באירופה, סבל מנחת זרועם של הנאצים.

  3. יוצאי מדינה שאחוזי ההשמדה בה לא היו גבוהים כמו במדינת המוצא שלי/ הוריי, נמצאת במדרג נמוך מולי.

  4. זה די מוזר שמישהו שאינו יוצא/ת יהדות אשכנז יתעניין בהיסטוריה ובמתרחש בשואה.

כמובן התגובות הללו לא מייצגות את כלל האוכלוסייה, אבל בכוונה תחילה הצגנו אותם, פשוט כי ראוי לדבר על הפיל שבחדר – ובעיקר מאחר ולדעתנו התמודדות עימו, תאפשר להבין שזהו הזיכרון של כולנו.

בסופו של יום אנחנו עם אחד, וכן זיכרון השואה הוא הסיפור של כולנו, גם בבחינת העבר הקרוב, שהרי הנאצים הגיעו כמעט לכל מקום בו היו יהודים, אבל גם בבחינת ההווה והעתיד, יש לנו אינטרס לאומי שכלל עם ישראל ירצה לזכור ולהזכיר.

אבל גם בבחינת העבר המאוד רחוק, והרצף ההיסטורי, הרי כולנו חוגגים את פסח, פורים, וחנוכה, חגים שבהם אנו מזכירים שבכל דור ודור, קמו עלינו לכלותנו, ובסופו של יום אנחנו עדיין כאן -זיכרון השואה הוא חלק היסטורי אינטגרלי בניסיונות לכלותנו, וככזה הוא נדרש להצטרף לכל הפחות לארון הספרים היהודי.

כמו שאמרנו – בין אם נרצה ובין אם לא, אנחנו עם אחד

כמה נקודות ששווה להכיר ביחס לזיכרון השואה:

  1. 1. הנאצים ועוזריהם הגיעו גם למדינות צפון אפריקה, מרוקו, תוניסיה, טריפולי, והאמת היא שגם לאתיופיה.

  2. 2. ההגדרה הכללית לניצולי שואה היא – כל מי שבעת המלחמה שהה בארצות אשר היו תחת שלטון גרמני או בנות בריתה של גרמניה הנאצית, וסבל בשל כך.

  3. 3. מחנות ריכוז ועבודות כפייה היו גם בצפון אפריקה.

  4. 4. גם יהודים מצפון אפריקה נשלחו למחנות הריכוז וההשמדה באירופה. (הפניה 1, הפניה 2)

  5. 5. גם חיילים דרוזים הגיעו לאושוויץ במהלך מלחמת העולם השניה.

  6. סיפורים אלו הודחקו מהשיח.

  7. 6. מלבד פולין, יהדות יוון הינה הקהילה היהודית עם אחוז ההשמדה הגבוהה ביותר ביחס לאוכלוסיה שהתקיימה טרום המלחמה (כ-86.6%).

  8. 7. מלבד פולין, יהדות ברית המועצות ספגה את האובדן המספרי הגדול ביותר (כמיליון יהודים ויהודיות).

  9. 8. עם קום המדינה, אנשים התביישו לומר שהיו בשואה, יוצאי אירופה ואפריקה כאחד. 

  10. 9. דמות הצבר הלוחם, הייתה הדמות אליהם ביקשו לשאוף, ולכן מי שהיה בשואה נחשב כמי שהלך כ"צאן לטבח", במקרים מסוימים ניתנו שמות גנאי בלתי הולמים למי שנקשר שמו כשורד שואה.

  11. 10. בפועל מכונת ההשמדה השיטתית של הנאצים, לא אפשרה בהכרח להתנגד, ההתנגדות והגבורה התבטאו יומיום, שעה שעה, בעת קבלת ההחלטה לקום בבוקר, לשמור על צלם אנוש, לעשות עוד צעד אחד קדימה – כי זו בדיוק המשמעות של גבורה בשפה העברית, התגברות יומיומית לצד גבורה הירואית. 

  12.  

אם נרצה או לא, מדובר בסיפור הכי חשוב של העם היהודי במאות ואלפי השנים האחרונות, והוא קשור בתבור להימצאותנו בארץ ישראל, ולהמשך קיומנו כיהודים בעולם. 

כדי שכולנו נזכור ונזכיר בצורה הטובה ביותר, אנחנו צריכים להבין זאת באופן מהותי, ולפעול בצורה משותפת לחיזוק הזיכרון של העם היהודי – כשם שכולנו זוכרים ש"עבדים היינו במצרים…", כך כולנו חייבים לספר שעבדים היינו תחת השלטון הנאצי – ועתה עתה בני חורין…

 

 

בואו לקחת חלק בגלגל העשייה שיצרנו ובאמצעותו אנו מעבירים אקטיבית את זיכרון השואה – מצעדים שמייצרים התנדבויות, התנדבויות שמייצרות קהילות, וקהילות שמייצרות מצעדים – וכך אנו מטמיעים את זיכרון השואה בתוך העשייה החברתית.

לא עוד "לזכור, ולא לשכוח" – עוברים ל-"לעשות ולא לשכוח"

ובעיקר זוכרים כי אנחנו רוצים, ולא רק כי אנחנו חייבים.

Slide התנדבויות שיוצרות מסורת אקטיבית