העשייה חשובה מאין כמוה דווקא עכשיו, אנחנו במירוץ נגד הזמן, אם נצליח להטמיע את זיכרון השואה בעשייה החברתית ב-10 שנים הקרובות, אז נצליח לייצר משוואה חדשה:

"התנדבות = זיכרון"

אנחנו יכולים לעשות זאת בדור הנוכחי בלבד, כאשר הגיבורות והגיבורים עדיין איתנו וכל כך צמאים להתנדבות איתנו, לחיוכים שאנו מפזרים עימם, ולעשייה שנדרשת כדי להתגבר על אתגרי הגיל השלישי.

רק היום יכול להתקיים קשר ישיר בין זיכרון השואה לבין התנדבות עימם, וזה בדיוק המסר שכל כך חשוב שכולנו נפנים בשנים הקרובות. כשנצליח להפנים שזיכרון השואה יכול לשמש כהשראה ומוטיבציה למצוא כוחות להתנדב ולעשות למען האחר, בעוד 10-15 שנים כל התנדבות למען האחר תשמש חלק אינטגרלי מזיכרון השואה.

זיכרון שאם הם עשו עוד צעד אחד קדימה למען החיים, גם במצבים בלתי אפשריים, גם אנחנו יכולים למצוא את הכוחות לעשות משהו קטן וטוב למען מישהו אחר – ללכת בנתיב גבורת החיים.

בצורה הזאת זיכרון השואה ייצור אצלנו חוויות שנשארות לאורך זמן, כי דברים שאנו עושים אקטיבית נשארים בזיכרון 80% מהפעמים לעומת אירועים שאנו חווים בצורה פאסיבית. אבל לא רק חוויות אקטיביות, למעשה באמצעות ההתנדבויות, אנו ניצור מציאות חדשה בשטח – מציאות של עשיית טוב, ויצירת חברה טובה יותר.

מציאות שבה כל אחד ואחת זוכרים, שגם במצבים מאוד קשים, אנחנו יכולים לבחור בדרך גבורת החיים – להתגבר למען עצמנו אבל גם בכדי לעשות קצת טוב למישהו אחר.