גיבורים נשארים גיבורים

רפאל משה

משה, בן יוסף, נולד בשנת תרפ"ז (1927) ביוון. גדל והתחנך בעיר הולדתו, למד בבית ספר עממי.

יוון נכבשה על ידי הגרמנים במאי 1941, כשנה וחצי לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה, לאחר התקפה אווירית כבדה. המדינה חולקה לשלושה אזורי כיבוש – האיטלקי, הגרמני והבולגרי.

יהודי יוון סבלו בתקופת הכיבוש מרעב כבד ורבים מתו ממחלות ומאפיסת כוחות. הצעירים נלקחו למחנות עבודה, והקהילה היהודית אולצה לשלם כופר בעדם. בפברואר 1943 יושמו באזור הכיבוש הגרמני "חוקי נירנברג" והיהודים בודדו בשלושה גטאות עיקריים בסלוניקי ובסביבתה.

השמדת יהודי יוון נעשתה במספר שלבים: במרס 1943 היה הגירוש מתרקיה וממקדוניה, ובמקביל הגירוש מסלוניקי והסביבה. בעקבות כניעת איטליה והשתלטות הגרמנים עליה בקיץ 1944 גורשו היהודים משאר חלקי יוון. כ-54,000 יהודים שולחו לאושוויץ והושמדו בגזים, או נשלחו לעבודת כפייה ומתו מקור, מרעב, ממחלות ומאכזריות השומרים.

רבים מבני העם היווני סייעו ליהודים להסתתר בהרים או להימלט, אך יהודים מעטים בלבד הצליחו להינצל. עד תום המלחמה נספו למעלה משמונים אחוז מיהודי יוון, כ-67,000 איש.

בני משפחתו של משה היו בין המשולחים למחנות בפולין, שם נרצחו. רק הוא שרד מכל המשפחה, לאחר שברח ליערות והצטרף לפרטיזנים שלחמו בנאצים ככל יכולתם.

בתום המלחמה חי עוד כשנה ביוון, עד שהצליח לעלות לארץ ישראל. ב-2 ביוני 1946 עלה כמעפיל באונייה "חביבה רייק". האונייה יצאה מכף קאטו סואניון ביוון כשעל סיפונה 343 מעפילים, וכעבור שלושה ימים צורפו אליהם עוד כ-120 מעפילים מהאונייה "רפי". ב-7 ביוני התגלתה האונייה על ידי הבריטים שגררו אותה לחיפה, וכל מעפיליה הובאו למעצר בעתלית.

כעבור כמה שבועות שוחרר משה מהמעצר והתיישב בתל אביב. עד מהרה החל ללמוד עברית ולעבוד בבית חרושת לעורות. בשעות הפנאי, זוכרים מכריו, אהב מאד להאזין למוזיקה ולצפות בסרטים.

זמן קצר לאחר בואו הצטרף משה לאצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי) ומאז השתתף בפעולות המחתרת נגד הבריטים והערבים. בין היתר היה שותף לתקיפת ערבים ביהודיה בפברואר 1948.

עם הקמת צה"ל ופירוק האצ"ל צורף משה לחיל השריון ולגדוד 52 בחטיבת "גבעתי", חטיבה 5. מאז השתתף בלחימת החטיבה במלחמת העצמאות, בעיקר באזור הדרום.

בתום מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב (אוקטובר 1948) נותרה חטיבה מצרית מכותרת ב"כיס פלוג'ה" (אזור קריית גת, מערבה ומזרחה). כוחות "גבעתי" ביצעו שורת פעולות להידוק הכיתור על הכוח המצרי, וביניהן ניסיון לכבוש משלטים שחלשו על "דרך בורמה המצרית" – דרך שסללו המצרים מפלוג'ה מערבה לעיראק סואידן (כיום מצומת פלוגות למצודת יואב) ואשר שירתה את כוחותיהם הלכודים אחרי שישראל שלטה על הדרך הראשית.

בהתקפה על אחד המשלטים הללו, משלט 7 (משטרת נגבה), נפל משה ביום א' בחשוון תש"ט (3.11.1948).

משה היה בן עשרים ואחת בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בכפר ורבורג.

(המידע בדף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)

זוכרים במעשים ליצירת קהילת התנדבות לזכר הגיבורים והגיבורות