גיבורים נשארים גיבורים

רוזנבלום מנחם

מנחם, בנם של טובה ומשה-אהרן, נולד ביום ה' בניסן תרפ"ט (15.4.1929) בפולין, בעיר פביאניצה במחוז לודז'. גדל והתחנך בעיר הולדתו, למד בבית ספר יסודי.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בפביאניצה כ-8.000 יהודים. העיר נכבשה על ידי הגרמנים בספטמבר 1939, ימים אחדים לאחר תחילת המלחמה. בשנת 1940 הוקם בה גטו, שהיה אחד הגטאות הראשונים בפולין, ובו רוכזו כ-9,000 יהודים, ביניהם פליטים שהגיעו לאזור. כ-1,200 עובדים מקצועיים מהגטו נוצלו ככוח עבודה זול במפעל טקסטיל, שם עסקו בייצור מדים לצבא הגרמני.

במרס 1942 סומנו כל תושבי הגטו, והכשירים לעבודות כפייה הופרדו מהאחרים. ב-16 במאי כותר הגטו בכוחות משטרה גדולים, היהודים רוכזו במגרש הספורט שבמרכז העיר ובמשך יומיים הוחזקו בצפיפות איומה. מי שניסו להסתתר או להתנגד – נורו במקום. כ-5,500 יהודים שסומנו ככשירים הועברו לגטו לודז', וכמעט כל היתר הובלו ברכבת אל מחנה ההשמדה חלמנו, שהיה הראשון בו נרצחו המונים בגז. באותו חודש אף חוסל בית החולים של הגטו: הנאצים השליכו חולים ונכים מן החלונות בקומות הבניין היישר לרחוב, וכך גרמו למותם או לפציעתם הקשה. בדרך זו נרצחו 150 מהמאושפזים.

בשנת 1944 חוסל גטו פביאניצה, ויתרת תושביו שולחו לאושוויץ. עד תום המלחמה נרצחו כמעט כל תושבי העיר.

כל בני משפחתו של מנחם נספו במחנה ההשמדה אושוויץ. רק הוא שרד במחנה והגיע ליום השחרור.

עם השחרור יצא מנחם בדרך הבריחה, והגיע לארץ ישראל בשנת 1946. הוא התקבל בבית קרוביו ברחובות, וכעבור זמן קצר החל לעבוד בבית מסחר.

בפרוץ מלחמת העצמאות גויס מנחם לחיל השריון וצורף לגדוד 53 בחטיבת "גבעתי" – חטיבה מספר 5 של ה"הגנה". מאז נטל חלק בקרבות הגדוד, בעיקר באזור הדרום.

ביום י' בסיוון תש"ח (17.6.1948) נהרג מנחם בעת מילוי תפקידו, בתאונת דרכים שאירעה ליד באר טוביה.

מנחם היה בן תשע-עשרה בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי ברחובות.

(המידע בדף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)

זוכרים במעשים ליצירת קהילת התנדבות לזכר הגיבורים והגיבורות