גיבורים נשארים גיבורים

קוה יצחק

בן טאובה ואהרון. נולד ביום ג' בכסלו תרפ"ו (20.11.1925) בלובלין שבפולין, למשפחה עשירה ומכובדת. נקרא על שם סבו, אבי אמו, יצחק-לייב שניידמיל. היה אחד משישה אחים ואחיות: התאומות חנה-פייגה ורבקה-מריה (אנז'ה ורניה) שנולדו בשנת 1918, ברכה (ברונקה) שנולדה ב-1920, והשלישייה שמעון-סלומון (שימק), יצחק-לייב (יורק) וצ'רנה אשר נפטרה סמוך ללידתה. בהיותו בן עשר, נפטרה אמו.

יצחק קיבל מילדותו חינוך ציוני ונמנה עם חברי סניף תנועת הנוער "בית"ר" שבלובלין. הוא למד בבית ספר של רשת "תרבות", שם התחנכו התלמידים לקראת הגשמה ציונית. שפת הלימודים הייתה עברית, ושיטות החינוך היו מתקדמות. בית הספר "תרבות" היה פיסה של ארץ ישראל בגולה, והייתה בו אווירה ארץ-ישראלית על אדמת נכר. חברו לכיתה מאותם הימים זוכר אותו כנער שקט וצנוע.

ערב מלחמת העולם השנייה הייתה פולין למוקד המרכזי של יהדות העולם בתחומי הפעילות הדתית, הלאומית, הפוליטית, החברתית והתרבותית. המשבר הכלכלי החריף שפקד את העולם בסוף שנות השלושים השפיע מרות על כלכלתה של פולין והביא להחרפת האנטישמיות ולדחיקת רגליהם של היהודים, שנחשבו כבעלי מעמד מפתח בחיי הכלכלה. הם סבלו מחרם כלכלי אנטי-יהודי ומפוגרומים שהלכו והתרבו.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בלובלין כ-40,000 יהודים שהצטרפו אליהם פליטים רבים. העיר נכבשה על ידי הגרמנים ב-18 בספטמבר 1939 ומיד החלו שילוחים לעבודת כפייה. אזור לובלין נבחר להקמת מקום הריכוז של יהודי פולין (תכנית "ניסקו"). בינואר 1940 אורגן היודנרט, ובאביב 1941 הוקם גטו. במרץ 1942 החל גירוש היהודים מגטו לובלין למחנה ההשמדה בלז'ץ, שם נרצחו במהלך שנת 1942 כ-600,000 יהודים בתאי גזים.

בשנת 1942, לאחר השמדת רוב יהודי גטו לובלין, הועברו הנותרים לגטו מיידן טטרסקי. יצחק ואחיו התאום שמעון הצליחו לחמוק מהגטו שבמיידן טטרסקי, והתחבאו יחד עם אביהם ועם דודם ברק אצל איכרים פולנים. האב מת במחבוא ממחלת הטיפוס. לאחר שחרור מחוז לובלין בשנת 1944 נהרג תאומו של יצחק, שמעון, בידי פולנים בכפר ורשצי'ן שליד סוביבור, בעת שהלך לבדוק את האחוזה של משפחת קוה. שמעון נטמן בבית העלמין היהודי שבלובלין.

יצחק, שריד בודד ממשפחתו, לא רצה להישאר עוד בפולין. קורות חייו וחינוכו הציוני הפנו אותו לכיוון אחד – ארץ ישראל. דודיו ניסו להניאו מתכניתו, אך הוא היה נחוש בדעתו. משנתאפשרה התנועה ליהודים, נדד לגרמניה, ובמינכן נעשה פעיל בשורות בית"ר. הוא שימש מדריך, ולימד את חניכיו עברית וגאוגרפיה של ארץ ישראל. אך מעל לכול זכור יצחק כמי שהדליק מחדש בלבותיהם של ניצולי המוות, שאמרו נואש לכול, את שביב התקווה לימים טובים ואת האמונה בחיי חירות וכבוד.

יצחק עלה לארץ בשנת 1946 והשתקע בחדרה. זמן קצר לאחר הגיעו הצטרף לאצ"ל, והתגורר בבית חרושת לשימורים, מימין לתחנת רכבת מזרח של חדרה, שם התאכסנו אנשי האצ"ל.

בימים עסק יצחק בעבודות חקלאיות, ובלילות התאמן עם חברי האצ"ל. בתחילה לא שותף באופן פעיל בפעולות קרביות, והתפקידים השונים שנפלו בחלקו לא סיפקוהו. אחרי הפצרות רבות נענו לו, ויצחק יצא למשימת רכישת נשק מחיילים בריטים בנתניה. לאחר מכן השתתף בחוליית האבטחה בהתקפה על המחנה הצבאי הבריטי שבפרדס חנה (מחנה 80) ושם קיפד את חייו, ביום כ"ז באדר ב' תש"ח, 7 באפריל 1948.

במחנה מספר 80 של הצבא הבריטי שכנה באביב תש"ח יחידה בריטית של גדוד תותחים אנטי-טנקים ולה נשק רב. האצ"ל ביקש לשים ידיו על חומרי הלחימה היקרים כדי לחמש את אנשיו לקראת המבחנים הצפויים, וכדי שלא יימסר על ידי הבריטים לערבים, שהחלו כבר במלחמתם כנגד היישוב היהודי בארץ. לצורך הפעולה גויסו כחמישים מלוחמי האצ"ל שיצאו מבסיסם בשוני, בסמוך לבנימינה, ובהם כמה ממפקדי הארגון. הלוחמים התחפשו לחיילים בריטים, רכובים על רכב בריטי, והצליחו לחדור למחנה כאשר רכבים משוריינים שבהם שהו חלק מהלוחמים, תפסו עמדות בשולי המחנה. חלק אחר של הלוחמים ניגשו עם משאית צבאית בריטית למחסני הנשק תוך שהם מפוצצים את תחנת האלחוט הבריטית למניעת הזעקת תגבורות. במחנה התפתח קרב עז בין הלוחמים לצבא הבריטי. בשעת הנסיגה נותק הקשר בין יצחק לבין אנשי מחלקתו והוא נמצא הרוג בפרדס סמוך. גופתו הועברה למשטרת חדרה ונמצאה שם במשך יומיים ללא זיהוי, כיוון שחבריו לא יכלו לבוא לזהותו בלי לסכן עצמם.

יצחק היה החלל היחידי מבין לוחמי האצ"ל בקרב זה. הצד הבריטי איבד בקרב את מפקד המחנה, וכן שבעה חיילים. בעקבות הפעולה הצליחו לוחמי האצ"ל להוציא נשק רב מהמחנה ולהעבירו לזכרון יעקב. נשק זה שימש אותם בפעולותיהם בראשית מלחמת העצמאות.

יצחק, בן עשרים ושתיים במותו, הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה, תחת השם אברהם בן-אברהם. בהמשך נחקק השם יצחק קוה על מצבתו – ללא שמות ההורים, וללא תאריך לידה.

חמישים ושמונה שנים לאחר נפילתו של יצחק התפרסמה בשנתון "קול לובלין" תמונה של כיתה אלמונית מבית הספר "תרבות" שבלובלין. בני דור ההמשך של "ארגון יוצאי לובלין" יצאו להתחקות אחר קורות חייו של יצחק, אחד מבני אותה כיתה. הם פעלו לגאול את שמו מן השכחה ולהוסיף על מצבתו את המידע החסר. מסע החיפושים שלהם אחר יצחק קוה מופיע בגיליון מספר 42 של השנתון "קול לובלין". בעקבות התחקיר המקיף שערכו, הוחלפה בשנת 2006 המצבה שעל קברו של יצחק ובמצבה החדשה נחקקו שמות הוריו, תאריך הולדתו ושם העיר שנולד בה.

יצחק הונצח בספרים שונים המתעדים את פעולות האצ"ל ומזכירים את שמות הנופלים חברי הארגון. שמו נזכר אף במוזיאון האצ"ל שבתל-אביב.

(המידע בדף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)

זוכרים במעשים ליצירת קהילת התנדבות לזכר הגיבורים והגיבורות