גיבורים נשארים גיבורים

וולף צבי

צבי, בנם של מתילדה ופאול (רפאל), נולד ביום כ"א באדר תרפ"ב (21.3.1922) בגרמניה, בעיר הנמל המבורג. גדל והתחנך בהמבורג.

בהמבורג, העיר השנייה בגודלה במדינה, הייתה קהילה יהודית גדולה – הרביעית בגודלה בגרמניה. הקהילה הייתה לאחד ממרכזי ה"השכלה" היהודים הראשונים, והפעילה ארגונים חינוכיים וחברתיים ומוסדות רבים. בראשית המאה העשרים נהנו יהודי המבורג מאווירה נוחה והיו מעורים בחיי הכלכלה והמסחר, התרבות והאקדמיה.

לאחר עליית הנאצים לשלטון, בשנת 1933, החל גל פיטורי יהודים במערכות הממשל, המשפט, הבריאות והחינוך. החרפת הנימות האנטישמיות עודדה הגירה רבת היקף שנמשכה גם בשנים הבאות. כ-5,000 יהודים עזבו את העיר ועברו לבלגיה.

בין העוזבים לבלגיה היו גם צבי ומשפחתו.

ערב פלישת הגרמנים לבלגיה ישבו בה כ-65,000 יהודים שהתרכזו בערים הגדולות. עשירית בלבד מקרב היהודים היו אזרחים בלגים והיתר – מהגרים ממזרח אירופה ומגרמניה. המהגרים הרבים שהגיעו למדינה התארגנו בקהילות, בבתי כנסת ובארגונים עצמאיים.

עם הפלישה הנאצית, ב-10 במאי 1940, נוצרו שני מוקדי שלטון בלגיים רשמיים, בעלי נטיות שונות: הממשלה הגולה בלונדון – שעמדה לצד בעלות הברית, והמלך – ששיתף פעולה עם הגרמנים. במשך תקופת השלטון הגרמני פורסמו בבלגיה צווים אנטי-יהודיים רבים. יהודים פוטרו ממשרותיהם הציבוריות, תנועתם הוגבלה והם נושלו מחיי הכלכלה. במאי 1942 הושלמה מלאכת בידולם מהאוכלוסייה עם חיובם לענוד טלאי צהוב.

ביוני 1942 גויסו כ-2,000 יהודים לעבודות כפייה. רובם הועסקו במפעלי הביצורים לאורך חופי צפון צרפת, ומאוחר יותר נשלחו להשמדה.

ההרעה במצב החברתי והכלכלי השפיעה קשות על הקהילה היהודית, ויצרה פער בין היהודים בעלי האזרחות הבלגית ליהודים האחרים, המהגרים.

יישום "הפיתרון הסופי" על יהודי בלגיה החל באביב 1942. בסוף יולי 1942 החל ריכוז היהודים במחנה מכלן ורבים נשלחו למחנות עבודה. הגירושים נמשכו עד ספטמבר 1943. מרבית המגורשים נספו באושוויץ. קבוצות קטנות נשלחו למחנות בוכנוואלד, רונסבריק וברגן-בלזן.

בסך הכול נאסרו וגורשו כ-35,000 יהודים, רובם נספו.

בראשית המלחמה עבד צבי בעבודות שונות – אצל איכרים, במסעדות ובמכרות פחם. בהמשך הצטרף לפרטיזנים, לפעילות במחתרת ההתנגדות לנאצים.

ארגוני ההתנגדות הבלגים שלחמו בנאצים הקיפו כ-70,000 איש. למפלגה הקומוניסטית נודע מקום מרכזי בפעולות ההתנגדות. במחתרת, על שלוחותיה השונות, היו פעילים גם יהודים רבים, אשר הצליחו להבריח כ-25,000 יהודים לצרפת, לשווייץ ולספרד.

עם סיום המלחמה לא נודעו עקבות בני משפחתו של צבי. הוא הצטרף לבריגדה היהודית מארץ ישראל בעת שהותה כחיל כיבוש בבלגיה, ועמה הגיע לארץ בשנת 1946.

כאן ניסה להסתדר בעיר, ומשלא הצליח עבר לקיבוץ דפנה שבגליל העליון – ראשון הקיבוצים במסגרת יישובי "חומה ומגדל" בצפון עמק החולה. לאחר מספר חודשים עבר לקיבוץ בית קשת שלמרגלות הר תבור, ראשון היישובים שהקימו חברי הפלמ"ח.

צבי לא ידע עברית, וקשה הייתה התמזגותו של הפרטיזן, הזר בלשונו ובעברו רב ההרפתקאות, עם חבורת בני הארץ, חניכי בית ספר חקלאי. מספרים החברים: "עקבות תקופה ארוכה של חיי פרטיזנים ביערות בלטו עד מאוד; חושים מפותחים להפליא וצחוק מוזר בצלצולו הפראי. זרה מאוד הייתה לו הסביבה והחברה אשר נקלע אליה. משהו מזרות זאת נשאר בו עד יומו האחרון. קצר מדי היה הזמן בשביל צבי, שבא לקבוצה לא מתוך הכרה, אלא בתוקף מציאות חייו שיוכל להתערות בחיי הארץ והקבוצה". אך כאיש למוד עבודה התערה צבי בענפי המשק השונים, בעיקר עבד כרועה, ואט אט התקרב לחיי הקיבוץ, לחברים ולנוף הסביבה, והתחיל מבין גם עברית.

בתקופת מלחמת העצמאות היה נתון קיבוץ בית קשת במצור חלקי, וסבל רבות מהתנכלויות ערביי הסביבה. צבי, שגויס לחטיבת "גולני" – חטיבה מספר 1 ב"הגנה" – היה מטובי הלוחמים נגד הערבים בהגנה על המשק וסביבתו. לכל פעולה נחלץ בין הראשונים, ודרש את שיתופו בקרבות.

ביולי 1948 נשלח צבי להגנת סג'רה.

סג'רה היה כפר ערבי בגליל התחתון, שבסמוך לו הוקמה בסוף המאה התשע-עשרה חוות הלימוד החקלאית והמושבה אילניה – תחנה חשובה בתולדות תנועת העבודה, השמירה וההגנה, שבין הפועלים בה היה דוד בן-גוריון. הכפר והגבעות שסביבו שכנו בקרבת צומת דרכים עתיק וחשוב (כיום צומת גולני), אשר חלש על הדרך בין עפולה וטבריה ולהחזקתו נודעה חשיבות רבה בשליטה על הגליל התחתון.

במסגרת מבצעי "עשרת הימים", אותם יזם צה"ל ביולי 1948 לגירוש צבאות הפלישה הערבים מהארץ, נערך מבצע "דקל", בו שותפו יחידות מחטיבות "גולני", "שבע" ו"כרמלי". במהלך המבצע התחוללו באזור סג'רה, ובפרט בגבעות הסמוכות למושבה ולצומת, קרבות עזים ומרים מול "צבא ההצלה" הערבי, שתוגבר בכוחות בלתי סדירים מהכפרים הערביים בסביבה.

כשנדרשה תגבורת מאנשי בית קשת להגנת המושבה סג'רה ועורק התחבורה בין הגליל המזרחי למרכז הארץ מפני התקפות האויב, דרש צבי בתוקף שיצרפוהו אל היוצאים.

הקרבות החלו בליל 9/10 ביולי 1948. כוח "גולני" תקף את אזור הצומת וכבש משלט באזור, אך למחרת הגיבו הערבים בהתקפת נגד עזה והצליחו להגיע עד לשערי המושבה. צבי ניצב בעמדה קדמית של המשלט המערבי (ממערב לסג'רה הערבית, בנקודה הצופה על ריכוזי האויב בשפלת תורען), לחם בעקשנות והפיל רבים מאנשי האויב בצליפתו הדייקנית.

למחרת, ד' בתמוז תש"ח (11.7.1948), כשנצטוו הלוחמים לסגת מה"לשון" הקדמית אל המשלט בגלל הפגזה כבדה, נשאר צבי שוכב במקומו כשהוא קולע ברובהו אל האויב. במקום זה נפל מפגיעת רסיס פגז.

הלחימה הקשה התנהלה במשך שמונה ימים רצופים, כשהמשלטים על הגבעות סביב לסג'רה עוברים מיד ליד. עם סיום הקרבות נותר הצומת בידי צה"ל. עמידתה של אילניה מנעה את ביתורו של עמק יזרעאל ואת ניתוקו של הגליל. הישגי הקרב תרמו לריתוק הכוחות הערביים ולהבסת כוחות קאוקג'י.

צבי היה בן עשרים ושש שנים בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בבית קשת.

(המידע בדף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)

זוכרים במעשים ליצירת קהילת התנדבות לזכר הגיבורים והגיבורות