גיבורים נשארים גיבורים

גרינברג מאיר

מאיר נולד ביום י"ג בשבט תרפ"ה (7.2.1925) בפולין. גדל והתחנך באזור גליציה שבדרום המדינה, מצפון להרי הקרפטים, אזור המקיף את מורדות ההרים ואת אגני הדנייסטר והוויסלה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הוכרזה גליציה המזרחית כרפובליקה אוקראינית, וגליציה המערבית הצטרפה לפולין. כעבור זמן קצר שבה גם גליציה המזרחית לשליטת פולין. קהילות גליציה היו מקום מושבם של רבנים גדולי תורה, והיישוב היהודי בקרקוב, עיר הבירה של גליציה המערבית, היווה מרכז רוחני לקהילות היהודיות בפולין. צמיחתן של תנועות החסידות וההשכלה בגליציה עיצבו במידה רבה את דמותה של יהדות מזרח אירופה החדשה. גם כוחה של התנועה הציונית גבר, והתאפיין בהתרבות המפלגות הציוניות.

גליציה מתוארת באחדים מספריו של יליד האזור ש"י עגנון – "אורח נטה ללון", "הכנסת כלה" ועוד.

בעקבות משברים ביטחוניים וכלכליים התגברה האנטישמיות בפולין, הוחמר מצב היהודים בגליציה המערבית והוטלו עליהם סנקציות וחרם כלכלי. אמנם הוקמו מוסדות לעזרה הדדית, אך לא היה בכוחם לפתור את המצוקה ורבים מהיהודים הפכו לנתמכי סעד.

גליציה המערבית נכבשה על ידי הגרמנים בספטמבר 1939, מיד בתחילת מלחמת העולם השנייה. בחודשים הבאים הוקמו גטאות ליהודים. עד 1943 נשלחו להשמדה מרבית יהודי גליציה.

בעודו נער צעיר עבר מאיר את זוועות המלחמה במחנות ריכוז, והמספר שהוטבע על זרועו היה עדות לכך. הוא נותר ערירי בעולם, ועם הניצחון על הגרמנים שוחרר.

ב-1 בדצמבר 1945 הצטרף מאיר בגרמניה לתנועת השומר הצעיר. הוא הגיע לצרפת ומשם החל, כעבור כמה חודשים, את דרכו לארץ ישראל. עלה באוניית המעפילים "לטרון", שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה". האונייה יצאה מצרפת ב-19 באוקטובר 1946, ועם התקרבה לחופי הארץ נתגלתה על ידי הבריטים. האונייה נגררה לנמל חיפה, בראשית נובמבר 1946 הורדו ממנה המעפילים בכוח והועלו על אוניות גירוש, שלקחו אותם למחנות המעצר בקפריסין.

בסופו של מסע תלאות ארוך הגיע מאיר לארץ בשנת 1947. כאן הצטרף לגרעין של "השומר הצעיר" (על שם טוסיה אלטמן) בקיבוץ דן – מיישובי "חומה ומגדל" שבצפון עמק החולה.

בקיבוץ עבר את סדרת האימונים הצבאיים המקובלים באותם ימים, ונשא בעול העבודה, השמירה, האימונים וההגנה על ביתו.

בשל מיקומו של קיבוץ דן על גבול סוריה ולבנון, ושליטתו על אחת הדרכים הקדומות היורדות מהגולן, הותקף הקיבוץ רבות במלחמת העצמאות על ידי הצבא הסורי. כל חברי הקיבוץ התגייסו למערכה, התגוננו נמרצות מול ההתקפות והצליחו למנוע את הסורים מלפלוש לעמק החולה.

במהלך המלחמה שובץ מאיר ליחידה ביטחונית אזורית, ששימשה כעתודה מרחבית של משקי עמק החולה. הוא השתתף במספר מבצעים של יחידה זו.

ביום ה' בסיוון תש"ח (12.6.1948), עם תחילת ההפוגה הראשונה במלחמה, ניסו הסורים לחדור לארץ באזור תל מדחל, בין שאר ישוב לכפר סאלד, תוך שהם מסתייעים בארטילריה ובשריון. מאיר וחבריו נשלחו לבלום את ההתקפה הסורית, ויחד עם חיילי גדוד 91 מחטיבה "תשע" נלחמו בעוז להדוף את הפולש.

בקרב זה נפל מאיר, והוא בן עשרים ושלוש שנים. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ דן.

(המידע בדף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)

זוכרים במעשים ליצירת קהילת התנדבות לזכר הגיבורים והגיבורות