יצחק, בן יוסף ושרה, נולד ביום ב' בשבט תרפ"ו (17.1.1926) ברומניה, בעיר המחוז בוטושאן שבדרום חבל בוקובינה.

רומניה סיפחה את בוקובינה לאחר מלחמת העולם הראשונה. יהודים רבים ישבו באזור, ניהלו חיי קהילה עשירים ושמרו על צביונם היהודי. רבים היו שומרי מסורת ואף אדוקים. במקום פרחה גם תנועת ההשכלה.

ערב מלחמת העולם השנייה סבלו יהודי רומניה מאפליה כלכלית ומאנטישמיות אלימה, שהלכה וגאתה על רקע המשבר הכלכלי והיעדר היציבות הפנימית.

ביוני 1940, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, נאלצה רומניה למסור לברית המועצות את בוקובינה הצפונית. מיד לאחר מכן החלו הרומנים להתנקם ביהודים שנותרו בבוקובינה הדרומית על ידי גזרות והגבלות שונות, שלוו בהסתה ובפוגרומים. היהודים סולקו מחיי התרבות והחברה, נכסיהם הופקעו ונבזזו והם עמדו במוקד מסע הטרור של אנשי "משמר הברזל". במאי 1941 חייב החוק את היהודים בעבודת כפייה, ויהודי בוטושאן הוכרחו לעבוד בעבודות פרך בעבור הצבא הרומני.

ביוני 1941 צפון בוקובינה נכבשה מחדש על ידי הגרמנים והוחזרה לרומניה, כמחווה על הצטרפותה למלחמה בברית המועצות. מצב היהודים הוחמר מאד, הם אולצו לענוד את הטלאי הצהוב ורבבות מהם נשלחו לעבודות כפייה.

באוגוסט 1941 הוחל בגירושם של יהודי בוקובינה לטרנסניסטריה. עשרות אלפים נורו ונהרגו בדרכי הגירוש. רבים אחרים מתו מרעב ומצמא, ממחלות, מהתעללות ומאפיסת כוחות.

טרנסניסטריה הייתה לקבר אחים ליהודי רומניה. עד אביב 1944 נספו שם כ-90,000 מהמגורשים.

בשנת 1942, לאחר שאביו נספה בידי הגרמנים ואמו נפטרה ברומניה, עלה יצחק לארץ ברכבת מרומניה דרך טורקיה. הוא נקלט במוסד החינוכי במגדיאל, שם סיים את לימודיו. לאחר מכן עסק בחקלאות. בשעות הפנאי הירבה לקרוא.

בשנת 1950 גויס יצחק לצה"ל ושירת בחיל האוויר. באותה תקופה התגורר בתל יוסף.

ביום כ"ז בחשוון תשי"א (7.11.1950) נפל בעת שירותו.

יצחק היה בן עשרים וחמש בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק.