יעקב, בן אריה (ליבל), נולד בפולין, בכפר טומין שבמחוז ווהמין (כיום – העיר ולדימיר ולינסק, אוקראינה). גדל והתחנך בכפרו, היה נער צעיר בפרוץ מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1939 נמנו בלודמיר, עיר המחוז, 22,000 יהודים. האזור סופח לברית המועצות ערב המלחמה, והגרמנים כבשו את העיר ביוני  1941. לאחר ארגון יודנראט והנהגת עבודת כפייה החלו הוצאות להורג של מאות אנשים. באפריל 1942 הוקם בלודמיר גטו, שאוכלוסייתו הידלדלה בעקבות רצח של אלפים. הקהילה היהודית הושמדה כמעט כליל בספטמבר 1942, אז נותרו רק כמה עשרות יהודים בחיים. השמדת היהודים נמשכה בנובמבר 1942 ובראשית 1943.

משפחתו של יעקב נספתה כולה בשואה. רק הוא ניצל, והגיע למחנות העקורים באזור האמריקני בגרמניה. בהיותו במחנה ניסה למצוא את בני משפחתו ופנה לכל הרשויות שטיפלו ברשימות הניצולים, אבל מאמציו עלו בתוהו. לפיכך, שם את פעמיו לעלות לארץ ישראל.

בהגיעו לארץ כבר התחוללו כאן קרבות מלחמת העצמאות. יעקב גויס מיד לגדוד 23 בחטיבת "כרמלי" – חטיבה מספר 2 ב"הגנה". הגדוד התארגן במהלך אביב 1948 מקרב אנשי החי"מ (חיל המשמר) של ה"הגנה" באזור חיפה, ואליו הצטרפו חיילים משוחררים מהצבא הבריטי.

יעקב השתתף בפעולות לחימה רבות וגילה עוז רוח ודבקות במשימה. מילא את חובתו בתום ובפשטות, ואת זיכרונות העבר טמן במגרות נפשו.

באוקטובר 1948 לחם יעקב בקרבות שייח' עבד.

השם שייח' עבד ניתן לפסגה גבוהה ברכס הרי נפתלי ששלטה על קיבוץ מנרה הסמוך, על עמק החולה ועל הדרכים אליו וממנו ללבנון. בשל כך נודעה חשיבות רבה לאחזקת ההר וקרבות קשים התחוללו באזור. בקיץ 1948 עברה השליטה עליו מיד ליד, עד שנפל בידי כוחות "צבא ההצלה" של קאוקג'י.

בצה"ל הוחלט לשוב ולכבשו ויהי מה. המשימה, שכונתה מבצע "יעל", הוטלה על לוחמי חטיבת "כרמלי". בקרבות המרים שהתנהלו במקום נפלו לוחמים רבים.

מנרה שוחררה רק במבצע "חירם" שנערך בסוף אותו חודש, במהלכו נכבשו לב הגליל והגליל העליון. בסופו של המבצע נותר המוצב החשוב שעל גבול לבנון בידי ישראל, כוחות "צבא ההצלה" הובסו וקאוקג'י נמלט מן הארץ.

ביום י"ט בתשרי תש"ט (22.10.1948) נפל יעקב בגליל העליון, בקרבות משלט שייח' עבד סמוך למנרה.

יעקב הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראש פינה.