122028 סיבות לחיות- סיפורו של גיבור השואה ניסים בכר
"אל תוכרע מרוע אלא תכריע את הרוע עם הטוב", זה היה המוטו של גיבור היום שלנו – ניסים בכר.
ניסים בכר ז"ל, נולד ב-7.4.1921 בעיר דמוטיקה (היום דידימוטיכו) אשר באזור תראקיה שנמצאת בצפון יוון.
ניסים בן זקונים לאחר 4 אחים, ליאון רבקה רגינה וגו'יה היה בן 22 כשגרמניה פלשה ליוון וחילקה אותה ל-3.
במאי 1943 הנאצים הפתיעו את היהודים בביתם והורו להם להתקבץ בבית הכנסת המרכזי של דמוטיקה, משמה נשלחו לסלוניקי כדי להעבירם לגטו "הברון הירש" ומשמה לאושוויץ.
בסלקציה שנעשתה באושוויץ, ניסים עמד מול פני הרוע ויישר מבט כזה שיודע ובטוח : תהא אשר התוצאה, הוא יוצא בדיוק באותו אופן שהוא נכנס- בחיים. הוא תיעל את כושרו המקצועי והגופני לטובת הצטרפות למחנות עבודה, ויחד עם אחיו ליאון החל לעבוד במחנה.
לא עבר זמן רב וניסים נותר לבד במחנה. חרף המציאות שנכפתה עליו, החליט ניסים לעשות דווקא את ההפך הגמור, להכריע את הרוע עם טוב : הוא ידע רק עברית יוונית ולאדינו כשהגיע למחנה- אז החליט לרכוש את השפות הבאות: יידיש, גרמנית, צרפתית, איטלקית, פולנית, רומנית, רוסית, הונגרית, צ'כית ועוד. רכישת השפות סייעה לו לתקשר עם כולם ומכאן גם לרכוש חברים חדשים. כשהסכנה לצלם האנוש הייתה גדולה מתמיד וכשהחושך ייחל להאפיל על האור, ניסים החליט לחייך ולהושיט יד לכל מי שביקש לא משנה באיזה נושא, הוא עשה כמיטב יכולתו.
ניסים אף זכה לכינוי "טאושן" שזה ארנב ביוונית מצד חבריו למחנה כיוון שהיה חזק, זריז וקל רגליים, והרבה פעמים הוא הצליח ככה ממש בדקה ה-90, כשמנסים לחסלו, לברוח ולהתחבא ובעיקר לנצח כל פעם מחדש.
ניסים היה אסיר עבודה במחנות אושוויץ, בירקנאו, בונה-מונוביץ, יבוז'נה, בוכנוואלד, גלייביץ, קטוביץ, ברסלאו, פראג, לנגרשטיין והלברשטאדט , כל אלו לא הצליחו להכריע אותו ולא לשניה.
אובדן המשפחה, מחלות, רעב, צימאון, טרנספורטים , צעדות והעובדה שבשחרור המחנה שקל 29 ק"ג בלבד אלו היוו מבחינתו יתדות שעליו לנעוץ כל אחת מהן בעודו מטפס על הר החיים , במטרה להגשים את החלום היהודי-ציוני: להגיע לישראל ולהקים משפחה.
לאחר ששהה 3 שנים במלון עקורים ב- Goslar , עבר ניסים תקופת שיקום קצרה בבית חולים ומיד לאחר מכן החל לחפש את בני משפחתו בין אלפי הפליטים שהשתחררו מהמחנות, למרות שהחיפוש לא הניב תוצאות, הוא המשיך במסעו המופלא, ונעץ יתד נוסף על הר החיים ועלה ארצה באוניה "מלה" ב- 11.7.1948 .
העובדה שהשתקם במהירות שיא וחזר הפעם חסון וחזק יותר מתמיד, הובילה אותו לרצות להגן על המולדת, ומיד לתרום למען האחר ולהתגייס מייד לצה"ל , לחטיבת "הראל" , והוא שירת בחיל הנדסה בירושלים, בהר הצופים. מארנב הפך ניסים לאריה חסר מעצורים.
אך הגיוס לצה"ל אינו סוף פסוק, בהמשך הכיר ניסים את רבקה שלימים הפכה לאשתו ולהם נולדו ארבעה ילדים – אסתר, יוסף, שושנה ומרגלית . לבסוף, לא הוקף רק בילדיו אלא גם ב12 נכדים ומספר נינים.
בתאריך ה- 1.3.2007 נפטר ניסים בכר, כשמאחוריו מורשת מופלאה של גבורה ומסביבו משפחה גדולה ואוהבת – תהי נשמתו המוארת צרורה בצרור החיים.
בנוסף, בקרוב מאוד ייצא על ניסים ומשפחתו ספר בשם "אין יותר יהודים בתראקיה" אותו כתבו בתו ונכדתו, אסתר ורינת לוי.
הסיבה שקראתי לסיפור 122028 סיבות לחיות, כיוון שזה המספר שקיבל ניסים בכר מהנאצים כשהגיע למחנה. המספר בצירוף התלאות האינסופיות שעבר היוו את הבסיס להחלטתו של ניסים לא להוריד את הרגל מהגז ולהמשיך לחיות , כי החיים חזקים יותר מכל דבר אחר.
הוא מלמד אותנו, את הדור הצעיר מספר שיעורים חשובים לחיים, שאולי החשוב בהם הוא גם שהסביבה שלך מאבדת צלם אנוש, תישאר אדם, אל תסגור את עצמך ותסרב להושיט יד לאחר כי הכל מסביבך קורס, אלא תמיד תעניק למען האחר. כי אותו טוב, שמצוי אך ורק בליבו של האדם הוא זה שמתגבר על כל המכשולים ומגלה לו עוצמות פנימיות שעד אותו רגע, לא ידע על קיומן אותו טוב, הוא היחידי ביקום שמסוגל להכריע את הרוע.
ניסים המשיך לחייך, לצחוק, לחיות גם ברגעים הכי אפלים שיש , הוא לא נתן לרוע להכריע אותו, אלא הכריע אותו עם טוב, סיפורו ומפעל החיים הענף שהשאיר לנו הדור הצעיר, יהווה עבורנו לעולמי עד, זיכרון ניצחי ושיעור לחיים.
Hebrew
English