סיפור הגבורה של שמואל סוכה

"שרדתי כדי לספר"

 שמואל סוּכה – סיפורו של גיבור

שמוּאל סוּכה, מילד שהצליח להתגבר על הבלתי יאומן, לחייל יהודי במלחמות ישראל, להקמת משפחה לתפארת במדינת ישראל – גיבור והשראה!

שמואל נולד בשנת 1931 בעיירה בֶרֶזְנֵה ((Berezne במחוז וו­ֹהלין שבפוֹלין המזרחית, לאביו נתן ולאימו יֶנְטֵה. לשמואל הייתה אחות אחת ויחידה בשם בתיה (בוּזָ'ה) שהייתה צעירה ממנו בחמש שנים ושאותה אהב בכל מאודו.

כשפלשו הגרמנים לפולין המזרחית ביוני 1941 היה בן 10. ביקשו הוריו של שמואל לדאוג לשמואל ככל הניתן, וכך שלחו אותו לחיות ולעבוד עם איכר מקומי בשם סוֹלטוּס, שגר בכפר קוּרגָנִי שמחוץ לעיירה. האיכר שקיים קשרי מסחר עם נתן, אביו של שמואל. בתיה הקטנה נשארה עם הוריו. .

ב-25 באפריל 1942, הגרמנים ועוזריהם האקוראינים הביאו להשמדת יהודי ברנז'ה, בכך מעשיהם של נתן וינטה (ההסכמה לשלוח את שמואל אל הלא נודע, הסכמה שאינה טריויאלית להורה כלל וכלל) הביאו הלכה למעשה להצלת חייו של שמואל.

 

התקופה הפכה קשה יותר, והוכרז מצוד על היהודים, סולטס הסכים לארח את שמואל ככל שיכל, אולם בשלב מסוים החשש לחיי משפחתו של סולטס גבר. סולטס ביקש משמואל לעזוב.  

שמואל בן ה-11 עבר לחיות ביער  שם הסתתר מהגרמנים ובעיקר ממשתפי הפעולה האוקראינים. הוא נע ממקום למקום בתחילה לבדו, כשהוא ניזון מהצומח והחי ביער, ולעיתים מנדבות של איכרים טובי לב ומגניבת מזון מלאת תושיה. היו מקרים שבהם נאלץ להתמודד מול חיות טרף ביער ומול חיות האדם בדמות איכרים אוקראינים אנטישמיים שניסו ללכוד אותו כדי להורגו או כדי למסור אותו לידי הגרמנים. לאחר זמן הצטרף לקבוצות של יהודים שהסתתרו ביערות, החיים ביער לא היו פשוטים כלל וכלל, ילד קטן בן 11, שהיום היינו מפחדים לשלוח אותו לבד לבית הספר, חיי ביערות, מתמודד עם רעב, קור, מחפשי רעה, ולמרות כל זאת ממשיך במאבק ההישרדות האישי והקבוצתי היומיומי, וכך היה עד לשחרור האזור על ידי הארמיה ה-13 של הצבא האדום בינואר 1944 – שנה וחצי שנראו כחיי נצח אצל שמואל – ומצידנו נראים כמו מסע שלם של גבורה והתגברות – השראה!

בתום מלחמת העולם השנייה שמואל לא הגיע לגן של שושנים, שוב עבר דרך רבת תלאות ברחבי אירופה כשתמיד ישראל לנגד עיניו, מאוקראינה, דרך פולין, מחנות העקורים בגרמניה ולבסוף הגיע לצרפת, שם נשאר עד שעלה ב-1946 עם חבורת נערים ונערות שורדי שואה על אוניית המעפילים "המעפיל האלמוני", בניסיון להגיע לארץ ישראל. האונייה נתפסה על ידי הבריטים ומעפיליה הפכו לאסירים במחנה המעצר לפליטים היהודים בקפריסין.

כקטין הוא שוחרר מקפריסין לאחר כשבעה חודשי מאסר, ובאותה שנה, כשהוא בן 15 לערך, הגיע לארץ ונשלח לקיבוץ גליל ים שליד רמת השרון במסגרת חברת נוער של "בוגרי השואה". שם היה חלק מקהילה שבנתה את ארץ ישראל, בעשייה ועם הרגליים והידיים – בוני הארץ.

ב-1947 לאחר כשמונה חודשים שבהם היה בקיבוץ, ועם תחילת מלחמת העצמאות בגיל 16, התגייס לפלוגה ג' בגדוד הרביעי של הפלמ"ח – גדוד "הפורצים" – והשתתף כלוחם בכל הקרבות של הגדוד. היה בין פורצי המצור על ירושלים והשתתף בבלימת והדיפת הצבא המצרי בדרום. בכל הקרבות הצטיין בעוז רוחו ובנחישותו. ב-1949, בתום המלחמה השתחרר מהשירות הצבאי הסדיר כשהוא בן 18. בהמשך השתתף בחייל מילואים במלחמת קדש, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור – ממלחמת הישרדות אישית, למלחמת הישרדות על המדינה – בשני המקרים לשמואל היה תפקיד מרכזי בשימור המארג האינסופי של העם היהודי

ב-1949 הצטרף עם חלק מחבריו לפלמ"ח לקיבוץ משאבי שדה, שם דאגו להפרחת הנגב ולחיי קהילה תוססים. שמואל חי בו כחבר קיבוץ עד 1960. תחילה עבד במאפיית הקיבוץ, ולאחר מכן יצא לעבודה מחוץ לקיבוץ כמדריך נוער, ולבסוף היה עיתונאי בעיתון "במעלה".

בשנת 1959 נישא לברכה חברת קיבוץ שמיר שאותה פגש כשהיה מדריך בתנועת "הנוער העובד". ב-1960 הם עברו להתגורר בקיבוץ שמיר, שם הקימו את ביתם ושם נולדו וגדלו שלושת ילדיהם: ליוויה, נתן ויוחאי. שמואל עבד במטעי הקיבוץ, היה עיתונאי בסוכנות עתי"ם ובעיתון "על המשמר", היה אחראי על פינת החי בקיבוץ, שימש כחצרן בתי הילדים ועוד. מאמצע שנות השבעים החל לכתוב ולפרסם ספרי שירה ואף כתב ספר פרוזה אחד, שנושאם הוא חוויותיו וזיכרונותיו מהשואה. נוסף לכך הרבה להעיד על קורותיו בשואה בפני קהלים שונים ברחבי הארץ מילדים ועד לפנסיונרים.

שמואל מהווה השראה לילדים, לבני נוער ולמבוגרים בהפגינו את רוח האדם שידע להתגבר על המכשולים והסכנות הגרועים ביותר ולשרוד. הוא מהווה השראה גם בכך שהוא מצליח להעביר את זכרון השואה בדרך ייחודית המחברת את כולנו לזיכרון ולמורשת הגבורה וההתגברות של השואה.

לשמואל וברכה שלושה ילדים, עשרה נכדים ונינה אחת. שמואל היום פנסיונר בן 91 אך עדיין נמרץ ופעיל כתמיד. הוא הולך כל יום שלושה קילומטר על ההליכון בביתו, אוסף ומוכר בקבוקים, סועד את ברכה אשתו, מסייע לנכדיו, כותב שירה ומבלה עם משפחתו. על אף צללי השואה הנוכחים תמיד בחייו ומעיבים עליהם, הוא גם יודע ליהנות מהחיים ולמצוא בהם תמיד את הטוב.

שמואל הוא השראה אמיתית – מילד קטן ביערות פולין, ללוחם בצבא הגנה לישראל, להקמת משפחה לתפארת מדינת ישראל!

סיפורו של שמואל מסופר במלואו בספר "שרדתי כדי לספר" מאת ד"ר שי אפרת – לרכישת הספר המופלא והמפורט בתובנות מוזמנים להיכנס לקישור.

0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x