סיפור הגבורה של מריאן טורסקי

מריאן טורסקי

מריאן נולד בפולין בשנת 1926 בשם משה טורבוביץ, ואחרי השואה בחר להמשיך לשקם, לבנות ולחנך בפולין.

הפוסט אמנם ארוך, אבל הדברים מובאים כלשונם, עם מסר חשוב מאין כמוהו, ממליצים לקרוא את דבריו המאלפים.

מריאן מגלם את מהות גבורת החיים (אופטימיות, אקטיביות ואחדות) מריאן ששרד את גטו לודג', אושוויץ, בוכנוואלד וטרזינשטט, מבקש להעביר מסר פשוט מאוד בדבר הנורא מכל בשואה.

מריאן טורסקי הוא איש רב פעלים, ביניהם עיתונאי, חוקר, אשר שימש כעורך ההיסטוריה של השבועון פוליטיקה. ראש המחלקה להיסטוריה באגודת המכון להיסטוריה יהודית בוורשה (ZIH), חבר מועצת המנהלים של האיגוד ותיק ונפגעי יהודי של מלחמת העולם השנייה, חבר במועצת אושוויץ הבינלאומית, יו"ר המוזיאון לתולדות יהודי פולין, חבר בארגונים רבים נוספים.

ובעלה של הלינה, שורדת גטו ורשה, לה נישא לאחר תום מלחמת העולם השנייה, בורשה הקימו את ביתם.

בעצרת לציון יום הזיכרון הבינלאומי, ו-74 שנים לשחרור אושוויץ, הוזמן מריאן טורסקי לשאת דברים, ואלו מילותיו:

"באושוויץ לא היה לי שם, באושוויץ לא היה לי דבר, רק מספר. 9408-B. הייתי באושוויץ כמעט עד היום האחרון, עד למה שמכונה "הפינוי", שהיה בעצם צעדת מוות לבוכנוואלד. שם "זכיתי" להשתתף בצעדת מוות נוספת – לטרזינשטט. שם שוחררתי ב-8.5.1945.

לעיתים תכופות אני נפגש עם אנשים, בעיקר צעירים, ששואלים אותי: 'מה היה הגרוע ביותר באושוויץ?'

הם מצפים, כנראה, וגם אתם מצפים לתשובה, 'הרעב'. אתם צודקים חלקית. היום אנשים רגילים אינם רעבים, למעט בסודן, תימן ועוד. אנשים שניזונים, במידה זו או אחרת, אינם יכולים לתאר לעצמם מה פרושו של רעב. תארו לעצמכם לחלום קליפת תפוח אדמה, פרור לחם, כף מרק.

אך לא אומר שזה היה הנורא מכל. אם כך, מה היה נורא מכל?

החורף של 1944 היה קר באופן קיצוני. מאד קר. ואנחנו, האסירים, לבושים מדי אסיר בלבד. מצאתי שק מלט, חתכתי אותו, ויצרתי לי מעין בגד תחתון. השומר הגרמני ראה זאת, והרח עלי על 'שגנבתי רכוש גרמני' והיכה אותי נמרצות.

אז האם היה הקור הנורא מכל? לא. לא הקור, ולא הרעב.

אז אולי היו אלה תנאי החיים? הצטופפנו 800 או אולי 1200 אנשים בצריף. על דרגש מכוסה מזרון קש שכבו 6-7 אנשים. כשאתה נמצא באושוויץ אתה חושב היכן עדיף להיות? בדרגש העליון או התחתון. בדרגש העליון כמובן, וזאת בשל העובדה שלעיתים שפוחית השתן של שכנך שמעליך אינה מחזיקה מעמד. אך, מאידך, אולי עדיף להיות בדרגש התחתון, שכן עלול להיות מסדר פתאומי, ואז עליך להתייצב מיד. למהר. ואתה חלש, וקשה לך לרדת מהדרגש העליון. אז אולי עדיף הדרגש התחתון?

אבל זה לא היה הנורא ביותר. אז מה היה הנורא ביותר? אתם שואלים. אולי הכינים?

הכינים היו נוראות. לעיתים נשלחנו לקומנדו לנקות 'מכרות פחם'. הכל היה הרוס, ואנחנו נשלחנו לנקות. לא הייתה אפשרות להתרחץ. בצעדת המוות צעדו איתנו אלפי כינים. ובעצם בצעדת המוות האחרונה גרמו לי הכינים לטיפוס, ואת המלחמה סיימתי חולה בטיפוס.

אבל שוב, לא הייתי אומר שזה היה הנורא מכל. אז תשאלו מה היה הנורא מכל, אם לא רעב, קור וכינים?

הנורא מכל הייתה ההשפלה. בגלל שהיית יהודי לא התייחסו אליך כאל בן אנוש. התייחסו כאליך כמו לכינה, לחרק, למקק. ואיך מתנהגים לאלה? מועכים אותם, דורכים עליהם והורגים אותם.

חברים יקרים, לעיתים קרובות אני נשאל: 'אתה, ששרדת את הגיהנום, אתה, שעברת את כל אותם דברים נוראים, מה למדת מכל זה? מה תרצה לומר לנו, לאנשים שחיים היום?'

אם הייתי צריך לבחור מכל המילים הייתי בוחר אחת או שתיים – אמפתיה וחמלה. אלה החשובים ביותר בחיים.

היום אנו מציינים את יום הזיכרון ה-74 לשחרור אושוויץ.

לעיתים תכופות נאמרים משפטים כמו 'לעולם לא עוד', 'לעולם לא אושוויץ'. אבל אלה הם רק משפטים ריקים, סלוגנים.

אנחנו חייבים וצריכים ללמוד להבין אנשים אחרים. אנשים שונים מאיתנו. אנשים שהמוטיבציה שלהם שונה משלנו. זה הדבר היחיד שכשורד אני יכול לייעץ, להציע.

לפני יומיים הייתי בבית הכנסת כאן בניו יורק, עם קבוצה גדולה של דיפלומטים. הרב ציטט בדבריו את המשפט מהתורה "ואהבת לרעך כמוך". אך אני לא הייתי הולך רחוק כל כך. אהבה היא דבר מה אחר. אני מציע הקשבה, הבנה, פחות שנה. אחרת מי יגן על צאצאינו מחורבן?"

מריאן טורסקי מגלם את מהות הגבורה, הוא ששרד את הנורא מכל, לא הפסיק מעולם לפעול למען הקהילה. הוא ששרד את השנאה הגדולה מכל, מבקש מאיתנו רק "אמפתיה וחמלה".

0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x