סיפור הגבורה של יונה לזר ז"ל

גיבורת היום היא יונה לזר לבית בורנשטיין ז"ל (קרקוב, 1917), יונה נולדה בשם אנטוניה, את השם יונה קיבלה בישראל, בת למשפחות בורנשטיין ושטרן, מינה וליפמן יום טוב בורנשטיין, אחות לבלה, אוגוסטה ומאיר מקס (בן הזקונים).

יונה היא גיבורה בגלל יכולתה המתמדת למצוא תעצומות נפש בלתי נדלות והכל לטובת עשייה שמעניקה לאחרים, באגודת הסטודנטים, בקידום המפעל הציוני, הוראת השפה העברית בגטו, תושייה בלתי נגמרת בדאגה למשפחתה ולאחרים, הברחת ילדים יהודים לישראל ועוד – יונה היא השראה אמיתית!

במהלך לימודיה באוניברסיטת קרקוב, יונה כיהנה בועד אגודת הסטודנטים הציוניים "השחר", חברה בארגון ההכשרה, יו"ר הועד לקידום השפה העברית בין האקדמאים הציוניים, ופעילה בהפצת התורה הציונית בקרב הנוער היהודי.

במרס 1941 עברה המשפחה לגטו בדירת 2 חדרים קטנה, התגוררו 5 משפחות.

יונה הועבדה במטבח של המפקדה הנאצית. החיים בגטו לא גרמו ליונה לעצור, לאחר שבוטלו הלימודים לילדים, יונה החליטה להקדיש את זמנה הפנוי הקדישה להוראת עברית לילדי הגטו.

לאחר כשנה נשלחו בני המשפחה למחנה העבודה פלשוב, יונה עבדה אצל חסיד אומות העולם יוליוס מדריץ'. בספטמבר 1944, גורש מאיר הצעיר באקציה למחנה ההשמדה מאטהוזן ושם נספה, הוא היה בן 20 במותו – תהי נשמתו צרורה בצרור החיים – ת.נ.צ.ב.ה.

ארבעת הנשים שבמשפחה נשלחו, ב-26 באוקטובר 1944 לאושוויץ. אם בישראל קיבלה אנטוניה את השם יונה, באושוויץ קיבלה את המספר 26068A – יונה ובנות המשפחה התמודדו באותו חורף עם טמפרטורה של מינוס 45 מעלות.

עם ההגעה ובמהלך הסלקציות הרבות, בדרך לא דרך, יונה סייעה לאוגוסטה להסתיר את צליעתה שליוותה אותה מלידה, וכך התחמקה מהסלקציות של מנגלה. יונה סייעה רבות למשפחה, אמרו עליה שהיא יודעת "לתפוס" הזדמנויות, כשעגלות תפוחי האדמה היו עוברות בסמוך למקום עבודתה, הייתה יונה קופצת בזריזות ומחלצת מספר תפו"א למשפחה מבלי שישימו לב.

בינואר 1945 עם חיסול אושוויץ נשלחו הנשים לרוונסבריק בצעדת מוות. יונה תמכה באחותה שצלעה במהלך כל צעדת המוות – מספר רב של ימים. שם הופרדו אוגוסטה ויונה, מבלה ואימן מינדל.

הן הגיעו למחנה הסמך נוישטדט גלעווה, במחנה הסמך לא היה אפילו מקום לשכב. למזלה עבדה יונה בשדה לאיסוף תפו"א, וכך הצליחה להבריח מעט מזון לאחותה. השתיים החזיקו מעמד עד לשחרור, אולם אחותן בלה ואימן מינדל לא שרדו, במרס 1945 בלה נפטרה בבית החולים והאם מינדל בורנשטיין נרצחה תאי הגזים – יהיו נשמותיהן צרורות בצרור החיים – ת.נ.צ.ב.ה.

מעט לאחר השחרור שבו האחיות לקרקוב לחיפוש קרוביהן, במקביל יונה פעלה להברחת ילדים יהודיים לישראל וסיימה את לימודי האנגלית באוניברסיטה היאגלונית.

היה זה במשרדי הקהילה היהודית בקרקוב שם נפגשה עם בעלה לעתיד, יעקב לזר בן ליצחק צבי ולאה לבית שוורץ. בספטמבר 1946 נישאו השניים בקרקוב, בחברת המשפחה המצומצמת, לזוג הצעיר הוקצה חדר למחייה, ולאחר שנה נולדה בתם הבכורה – לילי.

לאחר המלחמה גמלה בלב הזוג ההחלטה לעלות לישראל. בינואר 1950, הפליגו ממרסיי על האוניה "נגבה" ביחד עם ביתם הקטנה לילי.

שנתיים נדדה המשפחה בין מחנות עולים – מאוהל ב"מחנה ישראל" שליד לוד לצריף במחנה העולים "שמעון" באבו כביר, ובתחילת שנת 1952 הגיעה המשפחה, לדירתה בשכונת מפדה אזרחי בחולון, שכונה שכל תושביה היו שורדי שואה – באותה שנה הצטרפה למשפחה בת חדשה – נעמי.

האב מצא פרנסה כפועל במפעל אלקטרוניקה, ויונה החלה לעבוד במרכזיה הבינלאומית של הדואר. בשנת 1959 רכשו בני הזוג חלק מקפה "פיגאל" בככר דיזנגוף, וכמה שנים מאוחר יותר עקרה המשפחה לתל-אביב, הם עבדו בבית הקפה עד צאתם לפנסיה בשנת 1985.

הם פעלו ללא לאות להעניק לבנותיהן את ערכי העשייה והעזרה לזולת, יחד עם מעט מהתושייה הבלתי מוסברת שהובילה את יונה כל חייה.

יונה ויעקב לזר נפטרו לפני כמעט עשרים שנה, והותירו שתי בנות ו-6 נכדים. מאז הצטרפו למשפחה עוד 16 נינים – תהי נשמתם צרורה בצרור החיים – ת.נ.צ.ב.ה

יונה היא השראה אמיתית, במהלך המלחמה הצליחה להציל את אחותה מספר פעמים, תושייתה הובילו להספקת מזון למשפחתה, יונה מעולם לא שקטה על השמרים, ותמיד חיפשה איך לסייע, בין אם הקדישה מזמנה הפנוי ללימוד השפה העברית בגטו, ובין אם סייעה להברחת נערים לישראל. עם תום המלחמה הייתה ליונה כל סיבה אפשרית לוותר אבל היא המשיכה בעשייה ציונית מהמעלה הראשונה, במקביל הקימה משפחה לתפארת יחד עם בעלה יעקב, משפחה אליה העבירה את רוח תושייתה הרבה –יונה היא גיבורת החיים – השראה!