סיפור הגבורה של משה העליון

משה העליון נולד ב-26 בפברואר 1925 בסלוניקי שביוון לאליהו ולרחל ולו אחות צעירה בשנה וחצי, אסתר (נינה). הוא למד בבית הספר היסודי יהודי "תלמוד תורה", ולאחר מכן בגימנסיה עירונית יוונית. לימודיו בה הופסקו בהיותו תלמיד הכיתה השישית (ב-1942), בגלל חוקי הגזע של הגרמנים. אביו נפטר ממחלה ימים ספורים לאחר כיבוש העיר על ידי הגרמנים ב-9 באפריל 1941.

באפריל 1943 נשלח עם משפחתו לאושוויץ. המשפחה נרצחה כולה עוד בליל ההגעה, פרט לדוד, יצחק, שהומת כעבור חודשים מספר.
משה שהה במחנה ועבד בעבודות כפייה עד לפינויו ב-21 בינואר 1945. הוא השתתף בצעדות המוות, ושהה במחנות האוסטרים מאוטהאוזן, מֶלק ואֶבֶּנְזֵה, בהם תנאי החיים של האסירים היו תת-אנושיים והורעו מיום ליום, ועבד בעבודות כפייה שונות.

משה שוחרר במחנה אבנזה ב-6 במאי 1945 על-ידי הצבא האמריקאי.
הוא לא חזר לעיר הולדתו לאחר השחרור, אלא שהה במשך כשנה במחנה העקורים סנטה מריה די בניי בדרום איטליה, שם הכיר את חנה ולדמן, לימים אשתו, אשר נולדה בפיאטרה-ניאמץ שברומניה.

משה וחנה עלו ארצה יחד באנייה וודג'ווד במסגרת עלייה ב' ביוני 1946. האנייה נלכדה על ידי הצי הבריטי והמעפילים נכלאו במשך כחודש במחנה עתלית.
בתחילת יולי שוחררו והוענקה להם אזרחות פלשתינאית. ב-2 בפברואר 1947 נישאו משה וחנה ונולדו להם 2 ילדים: רחל ואלי, שישה נכדים ותשעה נינים. חנה ז"ל נפטרה ב-2010.

באפריל 1948 גויס משה לחיל התותחנים, ולחם במלחמת העצמאות בגליל. הוא נפצע במבצע "חירם" ובהמשך סיים בהצטיינות קורס קצינים ושירת בחיל בתפקידי פיקוד ומטה שונים. משה השתחרר משירות הקבע בספטמבר 1970 בדרגת סא"ל. ב-1976, במסגרת שירות המילואים, הוענקה לו דרגת אל"מ.

לאחר שירותו בצה"ל, עבד משה במערכת הבטחון בתפקידים משמעותיים עד לפרישתו.
משה מילא וממלא תפקידים שונים בהתנדבות, ביניהם: חבר הנהלת יד ושם,
יו"ר "ארגון ניצולי מחנות השמדה יוצאי יוון בישראל", חבר בוועד המנהל של "מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל" ושל "הקרן לרווחת ניצולי השואה וכנשיא כבוד של "המרכז למורשת יהדות שאלוניקי ויוון". עד לשנת 2013 שימש משה חבר בוועד הבינלאומי של אסירי אושוויץ, ומעל ל-10 שנים כראש המערכת של הביטאון "תמיד תותחן" של עמותת "יד התותחנים".
משה בעל תואר ראשון ושני במדעי הרוח מאוניברסיטת תל-אביב.

משה כתב ותרגם ספרים בעברית, אנגלית ולאדינו, בהם "מְצָרֵי שְׁאוֹל", שני ספרי שירה, את הספר "במחנות המוות", הכולל 3 פואמות על חיי האסירים במחנות הריכוז הגרמניים-נאציים כשאת אחת מהן, "הנערה מן הלאגר" גם הלחין בעצמו;
משה עסק בתרגום "אודיסאה" ו"איליאדה" של הומרוס מיוונית עתיקה ללאדינו וכן כתב את המחזה "שלוש נשים בדרך לאבדון – שאלוניקי- בירקנאו".

משה פעל רבות להנצחת ולהוראת השואה ועל כך זכה להוקרה רבה. אגודת LIBER PRESS מקטלוניה העניקה לו פרס על פעילותו לשימור זכר השואה ושפת הלאדינו.
משה השיא משואה ביד ושם וקיבל את "עיטור האור" מטעם הקרן לרווחה לניצולי השואה בישראל. בנוסף הוענק לו ממלך ספרד אות הכישרון האזרחי Merito Civil.

אנו מאחלים אריכות ימים למשה העליון, שקצרה היריעה מלתאר את עשייתו הברוכה ואת ההשראה שהוא מעניק לכולנו בפועלו המרשים והמרגש. מדובר בגיבור!