גיבורת היום שלנו היא הגברת איבון רזון. שורדת אושוויץ, מס 40990, אשר איבדה את מרבית משפחתה במחנה. איבון מהווה סמל לדאגה למשפחה, יכולת אדירה לא לוותר, והרבה אהבה ושירה בלב – השראה!
אנו מזמינים אתכם להצטרף לפרויקט מצעד הגבורה – ויחד להזכיר את העוצמה וההשראה של הגיבורים האמיתיים – השורדים והנספים, אלו שהלכו עוד צעד קדימה, כשהכל נראה בלתי אפשרי.
איבון נולדה בסלוניקי למשפחה בת שש נפשות, שלוש אחיות ואח, המשפחה והתגוררה בשכונת הברון שהפכה לימים לגטו.
עד פרוץ המלחמה, המשפחה חייה חיים נורמטיביים ומסורתיים, שמרה שבתות וחגים.
אימה של איבון טפלה בילדים וניהלה את הבית. אביה של איבון היה בורסקאי, הוא עבד בבית חרושת ליצור עור.
במקביל אביה דאג רבות למשפחתו, ונהג גם לעבוד לפרנסתו עבודות צדדיות בערב, ואיבון הייתה עוזרת לו בכך. הם מכרו יחד מכשירי כתיבה, איבון עזרה באיסוף סחורה מספקים והפצה לחנויות. איבון היתה הולכת ברגל לכל לקוח ואף נהגה לעשות משלוחים עבור התופרת השכונתית, תמורת טיפים – הכל כדי לסייע למשפחה – כל עולמם.
כשהחלה המלחמה בין איטליה ליוון ב-1941 המצב החריף, איבון הגבירה את מאמציה. היא הלכה ברגל לכפרים וסחרה במוצרים תמורת קמח, חיטה ולחם.
יום אחד, בהיותה בת שלוש עשרה, הלכו איבון ואביה לכפר ונתקלו בעמדת ביקורת. אבא של איבון עבר את הביקורת אך היא לא. איבון נתפסה והושמה יום אחד במעצר. איבון סיפרה לשוטרים על כך שהיא הדואגת לפרנסת אחיה קטנים לאוכל ושוחררה למחרת.
כשהגרמנים כבשו את יוון ב – 1942 איבון סחרה יחד עם אחיה בכלי גילוח עם הגרמנים לצורך מחיה.
ביום הגירוש הועמסה המשפחה כ 80-70 איש בקרונות משא במשך מספר ימים, הקושי היה רב, לאחר מספר ימים הובלו בצעדה, את החלשים העלו על משאיות, איבון ניסתה לשמור על המשפחה יחד, היא החזיקה את אחיה ואחותה ביד, ואימה החזיקה את התינוקת, מחשש שמה יפרידו אותם.
אולם ללא הועיל, לפתע הרגישה איבון קצין SS מושך אותה מהכתף ומעביר אותה לשורה אחרת. חשבתי לעצמי "איך אימא תסתדר עם שלושה ילדים?" אז ברחה בחזרה לשורה של אימה.
הקצין הבחין בה וסטר לה והחזיר אותה חזרה לשורה. אימה אמרה לאיבון "איבונה, את רגילה ללכת, אני כבר אסתדר, הם יחזיקו במעיל שלי ונתראה שם". אלו היו המילים האחרונות של אימה והיתה זו הפעם האחרונה שאיבון ראתה אותה ואת אחיה, כל אלו שנשלחו במשאיות באותו יום מצאו את מותם.
תהי נשמתם צרורה בצרור החיים – ת.נ.צ.ב.ה
בתחילה עבדה איבון במחנה בקליעת צמות של צלופן בשביל מטוסים, שם סבלה מהתעמרויות רבות, אולם איבון תא נכנעה. בהמשך הועברה איבון ל-Auskommando עבודות חוץ, כל יום הלכה מרחקים רבים ובכל יום עברה סלקציה שוב מי לעבודה ומי למוות, איבון תמיד הציגה חוסן לעבודה שהיתה הערובה לעוד יום חיים.
פעם אחת היתה סלקציה, והעבירו את איבון למיועדים למשרפות. האחראית של הבלוק ידעה שאיבון שאף פעם לא התחמקה מעבודה לכן החזירה אותה לעבודה.
בבלוק הנשים שינתה איבון יחד עם חברותיה את מילות השיר היווני "רכבת החיים" וקראו לו "אלו החיים" כשכל בת/אישה בחדר חיברה שורה או צרפה שורה ללח הקיים כשמילות השיר מחזקות את הבנות שבמקום לחלום על חלומות של נערות הן בתופת אך בקרוב הן יצאו משם.
מאוחר יותר איבון הגיעה לעבוד בבית חרושת לנשק וגם לקומנדו קנדה והיתה ממיינת את רכוש האסירים שהיה נשלח לברלין. אי עמידה ביעדים הובילה למכות ליליות – איבון לא נתנה לרוחה להיכנע.
בהמשך עבדה בחפירת תעלות, במפעל לייצור פצצות ובהסתרת מטוסים באבנים שוב תחת משטר קיצוני ביותר.
איבון מספרת על צעדת המוות:
"השלג היה אדום, מדם ההרוגים" את צעדת המוות סיימה איבון ב -Ravensbrueck שבגרמניה.
גם שם פעלו משרפות ואיבון עסקה באיסוף הגופות לשריפה, איבון ברחה כשהרוסים התקרבו מאוד לעברם, וכך ב-Ravensbrueck שבגרמניה השתחררה איבון כשהיא חולה בטיפוס .
חיילים רוסים ביקשו לאנוס גם את איבון וחברותיה, אישה מבוגרת מהן ביקשה לעשות למענן, היא נשארה ערה איתן לילה שלם וככה הרתיעה את מבקשי הרעה.
אחרי המלחמה איבון חזרה למחנה עקורים סוניו ביוון ועלתה באוניית המעפילים חבביה רייך.
בהמשך התרחש איחוד מרגש, איבון שחשבה שלא נותרה לה משפחה, פגשה באביה ששרד גם הוא.
איבון התגוררה בתל אביב ובהמשך בראשון לציון, נישאה לסימון רזון אשר לחם בשורות הפרטיזנים, ולימים נולדו לזוג ארבעה ילדים.
איבון טורחת בכל הזדמנות לספר את סיפורה, לחזק וללכד את קהילת יוון בישראל ולאתר יהודים יוונים שהצילו יהודים בתקופת השואה ומהווה כאם רוחנית של כולנו .
אהבת חייה של איבון היא השירה ובכל הזדמנות היא עושה זאת מצטרפת לזמר הישראלי היווני אסי יחיאל נכד לשורדי השואה מיוון כמעט בכל הופעה בארץ לזכר השירים שהיא נהגה לשיר עם סבו אלברטו יחיאל.
על משפחתה ועל שירתה כאן בארץ ישראל איבון אומרת שזו תקומתה והניצחון שלה על הגרמנים.
Hebrew
English