סיפור הגבורה של זושה (סופיה) לדרהנדלר

זושה (סופיה) לדרהנדלר ז"ל,

היום בפינת גיבורי החיים אנו רוצים לשתף אתכם בסיפור גבורתה של הנערה זושה.

הסיפור הוא על זושה (סופיה) לדרהנדלר ז"ל, זושה נולדה בפולין בעיר פאביאניץ בשנת 1918 לבית משפחת גרינשטיין.

לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, הגרמנים הגיעו לעיירה בה התגוררה ובתוך דקות ספורות היא והוריה הוכרחו לעזוב את דירתם. השעה הייתה שבע בבוקר והם עזבו את הדירה בלא כלום בידם, ועברו לגור בבית של קרובים בעיר אחרת. הוריה של זושה שלחו אותה חזרה לעיר פאביאניץ במטרה להביא חפצים שנשארו שם – כך מצאה עצמה סופיה, נערה צעירה מסתובבת לבדה בין הערים השונות בזמן המלחמה – החפצים שהביאה סייעו רבות ממכירתם, הרוויחה המשפחה מעט כסף שסייע להם להמשיך להתקיים.

בשנת 1942 המשפחה עברה לעיר פיוטרקו. בוקר אחד באותה השנה, הנאצים לקחו את כל היהודים לתחנות הרכבת. מספר דקות לאחר שהרכבת יצאה מהתחנה, עצרה לפתע ואמה של זושה ניצלה את ההזדמנות ודחפה אותה מהרכבת החוצה ואמרה לה לחזור לעיר שממנה יצאה הרכבת, בכך הצילה אמה של זושה את חייה. לאחר מאורע זה זושה לא ראתה את הוריה שוב לעולם, הם נלקחו לטרבלינקה ושם נספו – תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.

לאחר הקרע ממשפחתה, זושה עברה לגור בגטו שם עבדה בעבודות שונות ומספר פעמים נצלה מידי הנאצים. בכל אותה תקופה מכרה חפצים ותכשיטים שנשארו לה תמורת מזון. בסוף שנת 1943 הועברה למחנה בראוונסברוק. התנאים במחנה זה היו קשים ביותר, זושה עבדה בפינוי זבל תחת השגחה צמודה של כלבים. כמות המזון הייתה קטנה מאוד, חתיכת לחם ליומיים ולפעמים חתיכת נקניק. מזג האוויר היה מקפיא והיהודים במחנה לבשו בגדים שלא תאמו את מזג האוויר. בהמשך, זושה הועברה למחנה ברגן – בלזן. למרות התנאים הקשים ולמרות שהייתה לבדה, זושה מעולם לא ויתרה והמשיכה לדחוף קדימה ולהיאבק על מנת לשרוד ולשמור על זכר המשפחה.

בעדותה מיד ושם סיפרה זושה על הינצלותה מסלקציה שמעידה יותר מכל על האחווה ששררה בין הנשים למרות כל הקשיים, הדאגה לזולת והרוח האנושית גברו פעם אחר פעם.

"פעם אחת היתה לנו סלקציה, שאני הייתי מאוד חיוורת והייתי חולה, אז החברות שלי, אני לא יודעת מאיפה היה להן, זה אני לא יכולה לשכוח, לקחו, היה להן נייר אדום כזה (לפני המלחמה היה נייר, הוא היה בצבע אדום) אז כל אחת עשתה צבע על הפנים, וגם לי אמרו: זושה, בואי אנחנו נעשה לך קצת את הפנים, יהיה לך צבע, את כל כך חיוורת. אז היתה לנו סלקציה"

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, הבריטים שחררו את מחנה ברגן בלזן ואת שורדיו. לאחר השחרור, זושה החליטה כי היא אינה דואגת לעצמה, והחליטה לסייע בהכנת רשימות של שורדים במטרה לעזור לאחד בין משפחות. לאחר סיוע רב וחשוב שהעניקה זושה לאיחוד העם היהודי, החליטה זושה לנסות ולאחד גם את חלקי משפחתה, היא נסעה לשטוטגארט לחפש את דודתה – האיחוד היה מרגש.

בשטוטגארט מצאה זושה עבודה כמנהלת חשבונות בארגון הג'וינט, ושם הכירה את בעלה לעתיד יעקב. יעקב גם הוא שורד שואה אשר איבד את ילדיו ואשתו במלחמה. כך מצאו עצמם יעקב וזושה, שני שורדי שואה, גיבורי שואה, מתחילים מחדש, ומקימים בית משותף. יעקב וזושה נישאו בשנת 1946 וב-1947 נולד בנם גרשון. השניים החליטו כי את ביתם הם מקימים בארץ ישראל. כך בשנת 1949 עלו לעיר חולון. בחולון נולדה לזוג בת נהדרת בשם ורדה, סופיה ויעקב העמידו בית מכובד בישראל, חמישה נכדים ותשעה נינים.

בעת כתיבת סיפור גבורתה של סופיה, נודע לנו כי לפני כשבועיים, ביום 1.11.19 נפטרה סופיה (זושה) לדרהנדלר והיא הייתה בת 101 שנים, זושה ז"ל נטמנה בבית העלמין בחולון – תהי נשמתה צרורה בצרור החיים.

מבחינתנו סופיה היא גיבורה, למרות ההזדמנויות הרבות שבמסגרתן יכלה לוותר, למרות הקשיים הרבים והמכשולים, סופיה לא ויתרה, סופיה המשיכה ודווקא בחיים, כשבתום המלחמה העמידה סופיה בית לתפארת מדינת ישראל – השראה!

במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2020 (21 באפריל 2020), נצעד שוב ונזכיר שהשורדים והנספים היו גיבורים. אנו מזמינים אתכם להצטרף למצעדים ולפעילויות, להזכיר יחד, את עוצמתם, ולזכור שאם הם הצליחו להתגבר על מצבים בלתי אפשריים (לרגע קטן או גדול), ככה גם אנחנו יכולים להתגבר על הקשיים היומיומיים שלנו ולעשות איתם ולמענם.


קרדיט: הקשר הרב דורי (גרשון לידור).

0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x