סיפור הגבורה של דב שמעוני

היום בפינת גיבורי החיים נרצה לספר לכם את סיפורו של דב שמעוני, גיבור אמיתי, מיוחד ומעורר השראה.

דב נולד בבודפשט שבהונגריה בשנת 1919 לבית משפחת ביינהקר. כשנה לאחר שנולד, בשנת 1920, חוקקו חוקים אנטישמיים, שבין השאר הגבילו את מספר היהודים שהיו יכולים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה.

הדבר הגביל גם את דב מללמוד, ואף שום מקום לא הסכים להעסיק אותו כפקיד. אולם דב לא הרים ידיים, ובגיל 19 התקבל לעבודה בבית החולים היהודי המרכזי בבודפשט.

לאחר כשנתיים, בהיותו בן 21 גויס דב לצבא ההונגרי, אולם לאחר חמישה ימים גילו שהוא יהודי ושלחו אותו לפלוגת עבודה, בה הוא הועסק בעבודות פרך.

דב נפצע בזמן העבודה ופרק את הכתף. הפציעה לא עצרה את דב – הוא המשיך, בגבורה איתנה, לעבוד כפי שנדרש ממנו, ובאמצעות חוכמתו הצליח לקבל חופשות מחלה ואישורי יציאה. דב, בנתינה העצומה שאפיינה אותו, ניצל כל חופשת מחלה כזו בעבודה בבית החולים היהודי, וכך תרם מעצמו לטובת הקהילה היהודית.

בשנת 1944 נכנסו הגרמנים לבודפשט והורו לפנות את בית החולים תוך שמונה מים, ודב שהיה באותה עת בחופשת מחלה ועבד בבית החולים נשלח שוב למחנה עבודה.

בספטמבר 1944 דב רוכז יחד עם יהודי בודפשט אחרים בגטו בבודפשט. בית החולים היחיד, ששכן כעת במבנה בית-ספר בגטו, לא הספיק לצרכים הרפואיים של אנשי הגטו שהיו רבים – המצב הבריאותי בגטו היה קטסטרופלי בשל התנאים הקשים מנשוא.

דב, ביוזמה אמיצה ומעוררת השראה, חיפש בתים פרטיים ומבנים שיכולים לתפקד כבתי חולים ארעיים שיקלו על העומס שנוצר בבית החולים היהודי. יוזמתו נחלה הצלחה מרהיבה – הוא הצליח להקים בתוך הגטו שמונה עשר (!) בתי חולים מסוג זה, שהיו תחת חסות הצלב האדום הבין לאומי. מלבד זאת, הוא גם הקים בית חולים יהודי מחוץ לגטו, לאחר שמצא בית יהודי שהתאים לכך.

דב אף שכנע את הרשויות לאפשר ל-22 יהודים בעלי נתינות זרה לעבוד בבית חולים זה, והם העבירו מזון ותרופות מבית החולים לגטו ואף הוציאו יהודים מתוך הגטו.

במעשיו, דב יצר מערך הומניטרי מתוכנן ומאורגן היטב, ששימש למוקד הצלה של ממש עבור היהודים.

בשנת 1945 הצבא האדום שחרר את הונגריה ואת בית החולים, בו שהו באותה עת 506 איש. תרומתו האדירה של דב לא תמה פה – הוא היה בין מקימי תנועה למבוגרים "העובד", עסק כאדמיניסטרטור בביה"ח היהודי, צורף כחבר מרכז ההסתדרות הציונית, ובשנתו האחרונה בהונגריה מונה למנהל מחלקת הבריאות של הג'וינט.

בשנת 1949 עלה דב ארצה, התחתן, ונולדו לו שתי בנות ושישה נכדים. תרומתו האדירה לתחום הבריאות המשיכה גם בישראל – שימש כמנהל האדמיניסטרטיבי הראשון של בית החולים באר יעקב, ניהל את מחלקת התקציבים של מרכז מלב"ן, עבד בקופת חולים כמנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים בילינסון, ובבית חולים מאיר ניהל את מחלקת המשק וציוד של מרכז קופת החולים.

בשנת 2012 המרכז העולמי של בני ברית וקרן קימת לישראל העניק לדב את "אות המציל היהודי" – בית החולים שהקים הפך לבית מחסה שהציל מאות יהודים בתקופת השואה, וככזה הוא מסמל בעיננו נתינה אין סופית, אהבת אדם, וגבורה מעוררת השראה.

ביום 22 במרץ 2016, דב הלך לעולמו, תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

מעשיו של דב הם הדוגמה האולטימטיבית לגבורה. למרות הקשיים וההזדמנויות הרבות בהן יכל לוותר, דב התגבר ובחר להמשיך לדחוף קדימה – למענו, למען הקהילה בה חי, ולמען ההמשכיות של כולנו – דב הוא השראה!