סיפור הגבורה של שרה רבקה מנדלזון ומשפחתה

סיפור היום שלנו הוא על עוצמה נשית והשאיפה לאחדות המשפחה והעם היהודי בכל מחיר – סיפור שכולו השראה.

גיבורי היום שלנו הם שרה רבקה מנדלזון ומשפחתה. שרה נולדה בסטאנעויטץ שברומניה, בת בכורה לצבי וחנה לאה שכטר, ולהן היו ארבע בנות בסה"כ.
עם פרוץ המלחמה, נקרא אביה של שרה לבניין המועצה, התברר כי המתין לו זימון המורה לו להתגייס ולהתייצב בחזית הלחימה, אמנם במקום שם המשחה "שכטר" נכתב בטעות "שושטר", כששם לב צבי לטעות, בשילוב העובדה שעל המכתב הופיע סימון "לא ידוע", חשב במהירות על פיתרון שיקנה לו מעט זמן, וביקש מאחראי המועצה, לשמור על קדושת השבת לחתום על קבלת המכתב רק בצאתה.

כנראה שהשבת הזו הצילה את צבי ומשפחתו, כי עם חזרתו לביתו, התייעץ עם אשתו שלחצה עליו בכל מחיר שלא לחתום על המכתב ולמצוא פתרונות, מאחר וחתימה על המכתב משמעה – שליחה אל החזית, ללא אפשרות לחזור.
המשפחה הייתה בראש מעייניה כל הזמן, ולכן ביקשה ממנו לדבר עם האחראי, שהיה גם שכנו של צבי, ולהציע לו מחילה על חוב קיים, בתמורה לכך שהשכן ישאיר על המכתב את חותמת ה"לא ידוע"
חייו של צבי נצלו בזכות חכמתה ונחישותה של חנה, עוצמה נשית ונחישות במיטבה!

החיים בעיירה לא היו פשוטים, תקופת המלחמה טמנה בחובה קשיים רבים, אבל בכל עת המשפחה המלוכדת הצליחה להתגבר.
באחד הימים קיבלה המשפחה כמו גם כל תושבי העיירה, צו לעזיבת הבתים שלהם. דמיינו לעצמכם מכתב שאומר לכם ביום בהיר אחד, שעליכם לעזוב את כל הרכוש שצברתם עד עכשיו. ככה סתם. רכבים כמובן לא היו בנמצא, וגם אלו שהיו, לא נשארו להם.
המשפחה כמו גם תושבי העיירה התארגנו על חבילות מזון ועוד דברים נדרשים והחלו בצעידה. הצעידה הייתה קשה, ההורים נדרשו לסחוב את הציוד ולטפל ולדחוף את בנותיהם, על מנת שלא יתייאשו מהקושי. המסע היה ארוך וכלל הגעה לשלל מקומות כגון סקאזעניץ, ז'וריץ, מוגילעב, עד שלבסוף הגיעו לטיברעו שבאוקראינה, כנראה שהתייאשו מלהוביל אותם, ושם המשפחה נשארה.

בטיברעו שבאוקראינה המשפחה חיה במצב של תת תנאים וקושי, המשפחה חיה בעיר על מים וקמח, וגם זה במחסור חמור, למרות זאת הורי המשפחה ובנותיהן לא ויתרו, ובכל רגע נאחזו זה בזה, הכוח שנתנו אחד לשני, עזר מאוד בצליחת תקופת המלחמה.
אנחנו בתור הורים מדמיינים את המצב בו אין אוכל ואין מים, ואנו צריכים לעודד את ילדינו להסתדר, היום זה נראה דמיוני, אבל אז הוריה של שרה הצליחו לעשות זאת, בצורה מעוררת השראה. על בגרותן של הבנות ועל ההשראה שההורים נטעו בבנותיהן אפשר לומר רק דבר אחד – משפחה של גיבורות וגיבורים שמתגברים – ביחד!

לאחר סיום המלחמה משפחת שכטר קיבלו אישור לצאת מגבולות רוסיה, אך הפחד לחזור לעיירת מולדתם גרם להם לחשוב על פתרונות יצירתיים. בדרך לא דרך, הם השיגו תעודות מזויפות וככה הם יצאו מגבולות אוקראינה, למסע לא קצר ולא פשוט, שבסופו הם הגיעו לטעמשוואר, אך מבחינת המשפחה לא הייתה זו התחנה הסופית. התחנה הסופית הייתה במקום ספציפי מאוד, וקצת יותר רחוק – ארץ ישראל!

למרות הקשיים שהבריטים הערימו על עלייתם של יהודים לארץ ישראל, צבי התעקש, לא ויתר והשיג אישור עלייה לא חוקי לספינת המעפילים "כנסת ישראל".הנסיעה הייתה בתנאים קשים, אך המשפחה שכבר הייתה מתורגלת בשמירה על כוח הרצון והתמודדות עם הבלתי אפשרי, שינסה שוב את הרצון העז, ויחד הם גברו על הקשיים והמכשולים – השראה!
כשסוף סוף נראה היה שהחלום מתממש, עת שזכו לראות מרחוק את חופיה של ארץ ישראל, נתגלתה הספינה ונעצרה, לאחר שלושה ימי המתנה בה ראו את הארץ מרחוק, הועברה משפחת שכטר ושאר נוסעי הספינה לקפריסין, כמעט שם, אבל עדיין לא.

במחנות בקפריסין, נערכה כל חודש הגרלה, 750 אנשים זכו לעלות לארץ, המשפחה ציפתה בקוצר רוח לזכייה המיוחלת, ואכן ולאחר כמה חודשי המתנה גם משפחת שכטר זכו ועלו ארצה – המסע הושלם (כמעט).
בארץ ישראל התחילה המשפחה את הכל מהתחלה, אבל כמו שסיפרנו כבר מעלה, המשפחה בעלת כוח הרצון של הנשים החזקות שבה, ביחד עם אבי המשפחה הצליחו להתמודד עם כל קושי. לאחר מעבר של מספר מקומות ברחבי הארץ, המשפחה מצאה את הנחלה במושב חמד.

המסורת והשבת שאפשרה להם להציל את אבי המשפחה (לא חותמים בשבת), נשמרה כמובן, את משפחת שכטר הכירו כולם כ-"משפחה שחולבת בשבת על הארץ".
כדי שלא ליהנות מחלב שנחלב בשבת. אבל מצד שני, חייבים לחלוב גם בשבת כדי למנוע צער בעלי חיים –

שרה התחתנה בגיל 20 עם בעלה יצחק יונה מנדלזון, ועברה לגור בלוד שם נולדו להם תשעת ילדים. סבתא שרה רבקה הייתה אם הבית בישיבת "תומכי תמימים" בלוד, שם המשיכה לדאוג לכולם. במשך יותר מ-60 שנה.
בד' תשרי תשע"ד, נפטרה שרה והשאירה אחריה משפחה לתפארת – תהי נשמתה המוארת צרורה בצרור החיים.

יש מספר דרכים להגדיר את שרה ואת משפחתה, אלו שאל מול הקשיים והסיכויים, חלמו על ארץ ישראל, אלו שהתמודדו עם כל קושי וקושי, רק כדי בסופו של דבר להקים משפחה מופלאה – גיבורות מעוררות השראה, וגם גיבור 

ואם לרגע אתם לא בטוחים, דמיינו כל קושי וקושי, את הפעמים הרבות שנדרשו להתחיל מהתחלה, ותפנימו כמה רוח התגברות נדרשה שם, לא הרבה אנשים היו מוכנים להתחיל את חייהם כל פעם מחדש בצורה כזו.
שרה היא גיבורת היום שלנו, והסיפור שלה מוקדש לכל הגיבורים היומיומיים, שבזכותם יש לנו מדינה נפלאה.