סיפור הגבורה של עובדיה ברוך

עובדיה ברוך- סיפור גבורתו

גיבור היום שלנו הוא עובדיה ברוך, אדם מיוחד במינו ובעל סיפור מעורר השראה.

עובדיה נולד בסלוניקי בשנת 1922, למשפחתה בת שבעה ילדים שהתגוררה בשכונה יהודית. באפריל 1941, עת כניסת הצבא הגרמני, רעב כבד שנפל על העיר. עובדיה ומשפחתו, בצורה מתוחכמת ובדרך לא דרך, הצליחו למכור לגרמנים אבנים למציתים ובתמורה קיבלו מזון.

עובדיה והמשפחה הצליחו לשרוד תקופה זו, ולאחריה נלקח לעבודת פרך בגטו, שגם היא לא הכניעה אותו. בהמשך, נלקחו עובדיה ומשפחתו לאושוויץ בקרונות משא בתנאי צפיפות, בעמידה, ללא מזון, מים ושירותים. עובדיה, לצערו, נלקח בקרון אחר מהקרון בו היו בני משפחתו. התנאים האלו היו קשים ביותר, ורק לאחר שבעה ימים קשים של נסיעה הם הגיעו לאושוויץ – עובדיה לא ויתר ושרד את המשא הדחוק והקשה.

עובדיה ויתר הצעירים קועקעו במספרים, הולבשו במדים, ונשלחו לאחד ממחנות העבודה של אושוויץ. שם עובדיה וחבריו סבלו ממכות ותנאים קשים, אך גם פה עוצמת הנפש של עובדיה גברה על הפגיעה הפיזית הקשה, עובדיה לא ויתר.
עקב התנאים הקשים וההתעללויות, שרדו מעטים, וביניהם עובדיה. את השורדים החליטו לשלוח למחנה השמדה. למזלו של עובדיה וחבריו, בכניסה למחנה הם נתקלו ביעקב, שכנו היקר. מסתבר, ש"אנשים טובים באמצע הדרך", זה לא רק שיר אלא אמת לאמיתה: יעקב מחק את עובדיה וחבריו מרשימת ההשמדה בטענה שמדובר בבעלי מקצוע, ובכך הציל אותם, מעשה זה סיכן את יעקב, ועל אף זאת החליט יעקב לעשות זאת כדי להציל את עובדיה וחבריו – השראה.

עובדיה נשלח למחנה לעבודות בפרך, שם פגש בעליזה והתאהב בה, אולם מאוחר יותר דרכיהם נפרדו. בשלב מסוים עובדיה סבל מזיהום ביד, שנגרם עקב העבודות הקשות, והוא נשלח לבית החולים. המצב בבית החולים היה רע, שכן רוב החולים נשלחו להשמדה. גם ברגע זה, ולאחר המסע הקשה מנשוא, עובדיה לא וויתר – השיג בדרך לא דרך סיגריות, ובאמצעותן שיחד את הרופא ששחרר אותו – תושיה במיטבה, עובדיה עשה יש מאין.

בינואר 1945 נשלח עובדיה לצעדת המוות לגרמניה, הוא הוצעד לדכאו, משם למאוטהאוזן, לגוזן 1, לגוזן 2 ולמלק. קילומטרים רבים של צעדה, בתנאים קשים מנשוא, כשאין לעובדיה מושג מה מצב משפחתו, ומה עתיד עוד לבוא, עובדיה מצא תעצומות נפש עילאיות והמשיך לצעוד. היום אנו מדמיינים את מי שמסיים מסעות כומתה כהתגלמות מלח הארץ, דמיינו לכם שעובדיה עשה זאת ללא הכנה ובתת תנאים – פשוט השראה!

ב-5 במאי 1945 כאשר עובדיה שוקל של 37 קילו (!), אספו אותו שני חיילים אמריקנים טובים שהעבירו אותו לבית החולים, שם אט אט התאושש עובדיה. לאחר שהתאושש, בקיץ 1945, עובדיה חזר ליוון, ונתקל בשמה של עליזה באחת מרשימות הניצולים שפורסמו בסלוניקי. הם נפגשו בשנית, שתי נשמות תאומות שמוכנות לעשות הכל כדי להיות יחד, גם ויתור עצמי גדול מאוד (עליזה הייתה מוכנה לוותר על אהבתה לטובת אושרו, ועובדיה לא היה מוכן לוותר על עליזה, גם במחיר הקמת משפחה) – כך מתאר זאת עובדיה:.
"נפגשתי עם עליזה ואמרתי לה שאנחנו נתחתן. עליזה אמרה שהיא לא יכולה להתחתן.

"אתה איבדת את המשפחה. אני לא יכולה לתת לך משפחה. אני לא יכולה להביא ילדים, כי עברתי נסיונות אצל מנגלה." אמרתי לה: "אני לא רוצה ילדים. בואי נתחתן." היא הסכימה."
הם נישאו ועלו לישראל. עובדיה התגייס ל"הגנה", לחם במלחמת העצמאות ושירת בצה"ל כחייל קרבי בכל מלחמות ישראל עד מלחמת יום הכיפורים – גיבור ישראל.
בהמשך, ולמרבה המזל, עליזה כן הרתה. התברר שד"ר שמואל, רופא יהודי ואיש עצום בפני עצמו, הותיר לה בחשאי את האפשרות להרות, מעשה שעליו שילם מאוחר יותר בחייו, את סיפור גבורתו נביא במועד אחר.
משנת 1983 התלווה עובדיה למשלחות תלמידים לפולין, וסיפר את סיפורו ומורשתו. עליזה נפטרה ב-1993, ועובדיה נפטר ב-2010. הזוג המופלא הזה הותיר אחריו שני ילדים, שבעה נכדים ושתי נינות, שושלת לתפארת שמזכירה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, זכר המשפחה יוותר לעד – סיפורם של עליזה ועובדיה יכול לשמש מקור השראה לכולנו.
יהו נשמותיהם המוארות צרורות בצרור החיים לעולמים. עובדיה ועליזה, תודה על מי שהייתם, ועל מה שהשארתם עבורנו כאן – גיבורים!
קרדיט תמונות מ"יד ושם".

0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x