fbpx

סיפור הגבורה של אלכסנדר תמיר (וולקוביסקי)

אלכסנדר תמיר (וולקוביסקי)

אלכסנדר תמיר (וולקוביסקי), הוא גיבור מיוחד שהתגבר על כל קושי ואתגר שעמד מולו במטרה להזכיר שיש גם הרבה אור ומוזיקה בחיים.

תמיר נולד בווילנה שבפולין, בן יחיד לפניה קובארסקי ולנח וולקוביסקי. עוד בילדותו היה תמיר מוכשר מאוד במוזיקה – מגיל חמש למד לנגן על פסנתר, ועסק רבות בהלחנה ונגינה.

לאחר כיבוש מזרח פולין על ידי ברית המועצות בספטמבר 1939 וסיפוח וילנה לליטא, ברח תמיר עם משפחתו לבלארוס. שם תמיר המשיך בלימודי הנגינה, ואף נשלח להשתתף בפסטיבל כישרונות במוסקבה.

ביוני 1940 המשפחה חזרה אל וילנה, ועם פלישת הגרמנים וכיבוש וילנה המשפחה מצאה עצמה בגטו. למרות הקושי המשפחה בחרה להעשיר ולתרום רבות לחיים התרבותיים בגטו – האב היה חבר במועדון תרבותי בגטו, וכתב שירים שהולחנו ע"י תמיר בן ה-11. כישרונו של תמיר זכה לשבחים – באפריל 1943 זכה בתחרות הלחנה שהתקיימה בגטו וילנה.

אולם, היו גם קשיים. מספר חודשים לאחר התחרות תמיר נשלח עם אביו למחנה עבודה בקיווילי שבאסטוניה, שם עברו אלכסנדר ונח תקופה רצופה במכשולים וקשיים. למרות הקשיים, הם לא ויתרו, אל מול הקור, היעדר האוכל, העבודה המפרכת, הם נשארו איתנים!

למרבה הצער עם התקרבות הסובייטים חוסל המחנה, ובוצעה סלקציה באסירים –למרות האיתנות הרבה, אביו לא שרד – תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

תמיר הועבר למחנה הריכוז שטוטהוף, וגם שם ניצל ממספר סלקציות. בשטוטהוף למרות הקושי הגדול, אליו התווסף אובדן אביו, תמיר עבד קשה כדי לשרוד, בין אם בצחצוח מגפיהם של חיילי ורמאכט תוך תזונה משאריות אוכל. התנאים הקשים והמחסור באוכל, לא מנעו מתמיר את צלם האנוש, שאופיין בנתינתו העצומה לסביבה, להחביא ולספק שאריות אוכל גם לשאר הכלואים שהיו איתו בצריף – זו בדיוק ההגדרה של גבורה, ההתגברות למען האחר – השראה!

משטוטהוף הועבר תמיר למחנה עבודה בדאוטמרגן, ובאפריל 1945 שוחרר באזור שטוטגרט על ידי צבא צרפת והועבר לפריס. לאחר חודשים מעטים שהתגורר בפריס החליט תמיר כי עליו לעלות לארץ ישראל, בהגיעו התאחד עם קרובי משפחה ונפגש עם אמו ששרדה בשואה, כמה התרגשות היה באיחוד זה.

בשנות החמישים עבר לירושלים ולמד שם באקדמיה למוסיקה. באקדמיה פגש את הפסנתרנית ברכה עדן וב-1955 הם הקימו יחד דואו פסנתרנים שפעל במשך 50 שנה, זכה בתחרויות והופיע באולמות רבים ברחבי העולם. עשייתו ותרומתו האדירה של תמיר בתחום המוסיקה בישראל המשיכה ללא הרף, ובשנת 1968 הקים יחד עם עדן את "מרכז טארג" למוזיקה בעין כרם.

תמיר פעל רבות בתחום הפצת המוזיקה הקלאסית לציבור הרחב. ביצועיו זכו להכרה ע"י מלחינים מהעולם, להקלטות רבות, ולהשמעה ברשות השידור הבריטית.

בנוסף, תמיר היה פרופסור באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ואף הייתה לו תכנית שבועית בתחנת הרדיו "קול המוסיקה" בה ניתח ביצועים בסוגת המוסיקה הקלאסית.

תמיר החליט כי המוזיקה תהווה כלי כדי להנחיל את המסר והזיכרון שאנחנו עודנו כאן, ולדבריו: "בשבילי, הסיפוק הכי גדול שיכול להיות זה לנסוע לגרמניה בתור פסנתרן ישראלי" – פשוט השראה!

ביום 15 באוגוסט 2019, תמיר הלך לעולמו, תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

מעשיו של תמיר מלמדים על אדם עצום, גיבור שמהווה השראה אמיתית לכולנו. הוא התמודד עם הקשיים בהתמדה ונחישות, תוך דאגה מתמידת לסובבים אותו.האתגרים שפקדו אותו לא הביאו להזנחת תרבותו, תרבותנו, וכישרונו. למרות שאיבד את מרבית בני משפחתו במלחמה, תמיר לא הפסיק את חייו והקים בית לתפארת בארץ ישראל, תמיר תרם המון למען כולנו ולמען המוסיקה הישראלית והעולמית – אלכסנדר תמיר הוא גיבור, וככה ראוי שנזכור אותו!

ב-21 באפריל נצעד שוב ברחבי הארץ (ובמקביל), נזכיר ונזכור שהשורדים והנספים הם הגיבורים האמיתיים, אלו שלרגע קטן כגדול, הצליחו להתגבר לטובת החיים, שלהם ושל אחרים – כי זו משמעותה של גבורת החיים.

קרדיט כתיבה: יובל כהן
קרדיט תמונות: "יד ושם".

0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x