סיפור הגבורה של אבלין אמסלם

משה צ'שלה

גיבור היום שלנו הוא, משה צ'שלה זכרונו לברכה. משה נולד ב 1.4.1919, בעיר קראשניק שבפולין. בתור ילד היה חבר הנוער "פרחי אגודת ישראל" ומשפחתו הייתה ידועה ומבוססת. משפחתו של משה התפרנסה ממכירת סחורות מובחרות, ליהודים וגויים יחדיו. משה ואחיו פישל היו היחידים מבין שבעת האחים ששרדו את תקופת השואה בזכות אומץ, בגרות ואחווה .

בפרוץ המלחמה , נלקח משה למחנה עבודה ואיבד את השמיעה באחת האוזניים. עובדה זו לא גרמה למשה לוותר על חירותו, והוא החליט לנסות לברוח ולחפש את אחיו.

"החלטתי שני דברים: קודם כל לברוח להציל את עצמי ושנית לנסות למצוא את אחי. הודעתי להורים שאני עוזב. כמובן שהם היו נגד ודאגו מאוד אבל החלטתי לברוח בכל זאת." סיפר משה.


משה החל במסע החיפוש , ולמרות שקיבל סירובים והצלפות כשניסה לקנות כרטיס לרכבת עקב היותו יהודי, הוא לא נכנע. לפתע, ראה מרחוק אישה מבוגרת עם סלים ובקור רוח בא לעזרתה וכך הצליח לעבור את כל המחסומים בעלייה לרכבת ללא בדיקת זיהוי. משה המשיך את מסעו כשהוא עובר בין רכבות, עגלות סוסים, אוטובוסים עד שלבסוף פגש את אחיו! לולא עוצמת הנפש והנחישות של משה, ייתכן והוא ואחיו פישל לא היו מתאחדים לעולם.

לאחר המפגש ,החליט משה לחזור להוריו על מנת לספר כי מצא את אחיו. השניים תיאמו תאריך מחודש בו הם ייפגשו בשנית.. המשיך משה את מסעו, הביתה עם עוד שני חברים שהכיר מקראשניק .לאחר מעבר הגבול, ראו השלושה עגלון שקוע בבוץ שביקש את עזרתם, אך משה תוך דבקות במטרה להגיע להוריו, טען כי אינם יעזרו לו אלא אם יקדם אותם במסעם הביתה.
לאחר לילות קשים, קרים, בדיר חזירים וללא שינה ,הגיע משה אל מחוז חפצו עם תושייה רבה וידע כי מסעו האמיתי עוד לא נגמר- " מסרתי את המכתב והתמונה להורים… לקחתי כסף ומעיל חם לאחי ויצאתי מיד.
זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את הורי".

בדרך חזרה לאחיו ,משה פספס את התאריך המיועד ביום וכתוצאה מכך אחיו החל במסעו לכיוון משה. השניים רדפו אחד אחרי הזנב של השני עד לבסוף נפגשו בשנית, כאשר במקרה שניהם עצרו אצל אותו מכר.

משה ואחיו לאורך הזמן הגיעו לעיירה קטנה בשם מחלישקה אשר היו בה הרבה יהודים, תושבי המקום, והסתתרו שם עד שערב אחד נלקח משה על ידי ניצב רוסי לחדר משטרה. משה עבר בגבורה חקירות רבות, עינויים, השפלות ולאחר מספר חודשים, הועבר לכלא בסיביר. שם היו תנאים קשים מאוד, עבודת פרך, בקור של 40- מעלות בקירוב, ללא לבוש, אוכל וגם ללא מקום שינה, ולמרות כל הקושי משה ידע כי את מסעו האמיתי הוא עוד לא סיים, והוא הולך לנצח :" אך משהו בכל זאת בתוכי לא וויתר. הרבה מתו מטיפוס ומחלות אך אני השתדלתי לשרוד גם את זה.".

משה שוחרר מהכלא בשנת 1941 על מנת להילחם בצבא. הוא בחר בחיים על פני המוות! למרות הקשיים שהוערמו על משה כדי שלא יוכל לצאת מרוסייה, הזדמנות יקרה מפז נקלעה לידיו והיא לראות שוב את אחיו. זה מה שעמד לנגד עיניו כאשר בחר להמשיך במסע. משה פגש את אחיו ברכבת במקרה, ומכיוון שאחיו עוד היה בצבא יצאו שניהם לפרס. משה הגיע לטהרן והשתקע שם לתקופה, ויום אחד קיבל הזמנה לצבא הפולני בשנית.

בשנת 1943 הגעתי לארץ ישראל בתור חייל, האמין כי יימצא את בני משפחתו ולבסוף מצא את אחיו שהתגורר בחיפה. משה ברח מהצבא הפולני בחירוף נפש וכשהצבא יצא מהארץ אז יצא משה לחופשי!

לאורך כל הדרך משה בחר בחיים ובעשייה למען האחר, באומץ בגבורה והצליח להגשים את מסעו. משה התגורר בתחילה בתל אביב ועסק במכירות, אולם עם הקמת נמל אשדוד החליט לעבור ולקחת חלק משמעותי בבניין הארץ, שם עבד כמנהל עבודה עד לפרישתו.

למרות כל הקשיים שעבר, משה תמיד בחר באופטימיות ובעשייה למען האחר, כל חייו התנדב משה בעיקר ביד שרה ובאגודה למלחמה לסרטן. כל זה כשהוא רוכב על אופניו, שהיו סימן ההיכר שלו ❤️.

ביחד עם אהובתו אלה, הם צמחו והגדילו את משפחתם, שלושה ילדים שמונה נכדים ושבעה נינים משה ואלה מהווים השראה לכולנו, סמל לגבורת רוח האדם – משה ניצח!

0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x