סיפור הגבורה של אבלין אמסלם

גיבורת היום שלנו היא אבלין אמסלם.
אריאל תלם נכדתה של אבלין, מספרת את סיפור גבורתה של סבתה.

כחלק מניצחונה המרגש של אבלין כשורדת שואה , היא גרה בישראל בעיר תל אביב, והיא אמא וסבתא לתפארת! לאחר שתיקה ארוכה ,יש באבלין את האומץ לחזור ולשתף את גבורתה. אביה התחיל לעבוד אצל איש עסקים בשם שארל דמרי בשנת 1939 בכפר קטנטן בדרום צרפת. הזיכרונות הראשונים של אבלין מהמקום שלווים ונעימים עד לתבוסת הצרפתים והשתלטות הגרמנים על האזור. רוב המשפחה של אביה חייתה בפולין בלודץ' ועם פרוץ המלחמה נותק עימם הקשר. לאחר תקופה נודע כי סביה נרצח ושני בני דודיה, בן ובת בני 7, נשלחו למחנות ההשמדה ובחירוף נפש הצליח בן דודה לברוח מן המחנה, אך נפטר לאחר מכן.

אבלין רק בת 8, מסולקת מבית הספר ועל אף גילה הצעיר מבינה את חומרת המעשים. באומץ רב התגברה אבלין על כל הסכנות סביבה. אבלין מצאה שלווה ונחת ברגעים קטנים ובניהם הרכיבה הקבועה עם שארל דמרי על האופנוע– "אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה אושר חשתי בנסיעות אלה".

בתום תקופת השואה, המשיכה אבלין את חייה – התחתנה עם ארמנד ז"ל אהוב ליבה, הביאה לעולם שני ילדים והקימה בית לתפארת במדינת ישראל.

בשנת 2012 התקיים טקס חלוקת אותות חסידי אומות עולם , בו קיבלו שלושת ילדיו של שארל דמרי בשמו את האות- אבלין חשה הערכה עצומה כלפיו ואומרת- "כפי ששמעתם בסיפור הוא סיכן את חייו בשביל משפחה יהודית זו שהכיר רק כמה חודשים. הוא הפגין אומץ, נדיבות וטוב לב כל כך גדולים, וגם הציל אותם בשקט, בלי לבקש תמורה, הוא היה בן אדם צנוע ומלא בטוב והוא מעורר בי הרבה השראה."