גיבור היום שלנו הוא ראול טייטלבאום, גיבור שמזכיר לנו שכדי להתקדם קדימה צריך גם להמשיך ולזכור את העבר, אבל לא כאמירה, אלא באמצעות עשייה.

אחרי שהשואה הסתיימה ראול הקדיש את חייו לתיעוד הזיכרון ולמחקר – ראול טייטלבאום, שורד שואה, עיתונאי וחוקר שואה – אבל בעיקר גיבור והשראה!!

ראול נולד בשנת 1931 במחוז קוסובו ליד הגבול עם אלבניה, לאב רופא וחובב שחמט אשר קרא לבנו יחידו ראול על שם אלוף העולם בשחמט דאז. אביו שירת בצבא האוסטרי במהלך מלחמת העולם הראשונה, ואף זכה לתעודת הצטיינות, אולם עם תום המלחמה, לא הורשה עוד לטפל באוכלוסיה דוברת גרמנית ולכן עבר מוינה והגיע לקוסובו.

הם היו משפחה בודדת של שלושה יהודים בפריזרן, במהלך המלחמה עבר הבלקן תהפוכות, מידי הגרמנים לאיטלקים, לאלבנים ושוב לגרמנים, השלטון האיטלקי כלא את אביו, אך הרשה למשפחה לבקרו. אולם עם הכיבוש מחדש על ידי הגרמנים, שילחו את המשפחה למחנה סיימישטה בפאתי בלגרד, אותו מחנה בו נרצחו זמן קצר לפני כן 8000 יהודים במשאיות גז. משם משפחתו הובלה בקרונות משא לברגן בלזן, שם סבלו מרעב, כינים וטיפוס, מפקד המחנה יוזף קרמר הפסיק כליל את אספקת המזון לאסירים במחנה.

ראול ומשפחתו כמו רבים אחרים במחנה, נדרשו לתעצומות נפש וכוחות נפשיים אדירים כדי לשרוד תנאים אלו, גבורתם תיזכר לנו לעד. לקראת סיום המלחמה ביקשו הגרמנים להעבירם יחד עם עוד אלפי אסירים למרכז גרמניה, באורח נס גם הפעם נתיב הרכבת נעצר עם הגיעה לגשר שפוצץ לפני כן, השומרים הגרמנים ברחו ולאחר מספר ימים פרשים רוסים הגיעו לחלצם, למרבה הצער אביו לא שרד ימים אלו.

בשנת 1949 הגיע ראול עם אמו לישראל והתגייס לחיל התותחנים. הוא סיים קורס קצינים ושירת במילואים כסגן מפקד גדוד נ"מ בדרגת רב-סרן. לאחר שחרורו מצה"ל למד היסטוריה וכלכלה באוניברסיטה העברית והפך לעיתונאי, בין היתר ב"ידיעות אחרונות". ככתב העיתון בגרמניה, ערך ראיונות עם טרודל יונגה, מזכירתו של היטלר, עם ריקרדו אייכמן, בנו של אייכמן ועוד.

ראול נישא לעליזה ויחד הביאו לעולם שתי בנות.

במהלך השנים ראול פרסם מאות מאמרים, תחקירים ומסות בנושאים כלכליים, חברתיים ופוליטיים. הוא הוציא לאור מספר ספרים בנושא השואה, ביניהם “שערורית הפיצויים לניצולי השואה”, “תרומת היהודים בשירות
הפרטיזנים ביוגוסלביה”, “על נתיב הביזה הנאצית מקורבנות השואה לאושוויץ”, ועוד.

“בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת 2018 נבחר ראול להדליק משואה בטקס המרכזי ב”יד ושם.

ראול גר כיום בירושלים לאחר כ-60 שנות נישואין לעליזה ז"ל אשר נפטרה במאי 2017. לראול ולעליזה יש שתי בנות, שלוש נכדות ונכד.

ראול, מוכיח בכל יום את גבורת החיים הלכה למעשה – עם שירותו המשמעותי בצה"ל, הקמת משפחה במדינת ישראל, ועשייתו המשמעותית בחיים האזרחיים. ראול לא פחד להתעמת עם העבר, לצורך העשייה, כך היה כאשר החליט לחתור באופן אקטיבי לקיום הראיונות על אף המטען הרגשי הרב שבהם.

אנו מאחלים לראול ולמשפחתו שיזכו לחיים ארוכים ומלאי השראה – בדיוק כשם שגבורת החיים של ראול מהווה השראה לנו!

ב-2.5.2019 אנו צועדים שוב, זוכרים ומזכירים את הגיבורים האמיתיים, הנספים והשורדים, אלו שהלכו בנתיב גבורת החיים במעשים הקטנים והגדולים כאחד – אנו מזמינים גם אתכם להצטרף לפרויקט וביחד להזכיר את נתיב הגבורה שהתוו לנו אבות אבותינו – גיבורי החיים.

קרדיט תמונות: ארכיון יד ושם