יהודה, בן דוד, נולד ביום ט"ז בשבט תרפ"ז (19.1.1927).

לא ידוע היכן נולד וגדל, ואין ידיעות על גורל משפחתו בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא שרד את השואה ולאחריה, גלמוד וערירי, החל את דרכו לארץ ישראל.

זמן מה לאחר תום המלחמה עלה יהודה לארץ, והתגורר בתל אביב. כעבור זמן קצר התגייס לאצ"ל – מחתרת הארגון הצבאי הלאומי.

מראשית מלחמת העצמאות ערכו כוחות אצ"ל כמה מבצעים בקנה מידה גדול, בעיקר ביפו, וכן לחמו בקרבות העיר העתיקה בירושלים ונגד יישובים ערביים בסביבת העיר.

במאי 1948 השתתף יהודה בקרב על רמלה.

רמלה, בה התרכזו לוחמים ערבים רבים, נתפסה כאיום משמעותי על יישובי גוש דן הסמוכים לה וכסכנה גם על עורף היישובים היהודיים בדרום שעמדו מול איום הפלישה המצרית. תושביה הערבים גם הירבו להתנכל לתחבורה היהודית לירושלים, שבאותם ימים עברה במקום.

הפיקוד העליון של ה"הגנה" ביקש את סיוע האצ"ל בתקיפת רמלה. האצ"ל, שנענה מיד לבקשה, גייס לשם כך מאות מאנשיו מכל רחבי הארץ, למעט מירושלים הנצורה. הלוחמים רוכזו במושבה באר יעקב הסמוכה ומשם יצאו, החל ממחצית מאי 1948, לשתי התקפות גדולות על עמדות רמלה הערבית.

ביום כ"ד באייר תש"ח (2.6.1948), כשהערבים התקיפו גלים-גלים את בניין מפקדת חסן סלמה (סמוך לצריפין) שנכבש קודם לכן בידי האצ"ל, ניתנה הפקודה לסגת. על יהודה ועוד 11 לוחמים הוטלה המשימה לחפות על נסיגת הפלוגה. בקרבות פנים אל פנים עיכבו שנים-עשר הלוחמים את כוחותיו העדיפים של האויב, עד שנפלו כולם במערכה.

הודות ללחימתם העיקשת של יהודה וחבריו נבלמה המתקפה הערבית, ונמנע המשך ההסתערות הערבית על מושבות הדרום הסמוכות.

ארגון האצ"ל איבד בקרבות על רמלה וסביבתה, בחודשים מאי-יוני 1948, למעלה מחמישים מאנשיו.

יהודה היה בן עשרים ואחת בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק.