יעקב, בנם של חיה-פייגה והלל, נולד ביום ה’ בתמוז תרצ"א (20.6.1931) בפולין, בעיר סלומניקי שבמחוז קיילצה. למד בבית ספר עממי והצטיין בספורט. אביו, ציוני ותיק, היה חבר ב"ברית הצה"ר" – תנועת הציונים הרוויזיוניסטים, ויעקב גדל על האידיאולוגיה של זאב ז’בוטינסקי.

ערב מלחמת העולם השנייה הייתה פולין למוקד המרכזי של יהדות העולם בתחומי הפעילות הדתית, הלאומית, הפוליטית, החברתית והתרבותית. המשבר הכלכלי החריף שפקד את העולם בסוף שנות השלושים השפיע מרות על כלכלתה של פולין, והביא להחרפת הנימות האנטישמיות ולדחיקת רגליהם של היהודים, שנחשבו כבעלי מעמד מפתח בחיי הכלכלה. הם סבלו מחרם כלכלי אנטי-יהודי ומפוגרומים שהלכו והתרבו.

ב-1 בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה עם פלישתה של גרמניה לפולין וכיבושה במלחמת בזק ("בליצקריג"). מיד לאחר מכן פורסמו צווים ותקנות אנטי-יהודיות שהביאו לבידודם החברתי של היהודים, לנישולם הכלכלי ולערעור כל מערכות חייהם.

העיר סלומניקי, בה התגוררו כ-1,200 יהודים, כרבע מאוכלוסיית המקום, נכבשה על ידי הגרמנים ב-6 בספטמבר 1939 ונכללה בתוך תחום הגנרלגוברנמן – הממשל הכללי הגרמני ששלט בפולין. הוקם בעיר יודנראט, אך רוב היהודים המשיכו בעבודתם ולא הוקם גטו.

בשנים 1942-1941 נשלחו הצעירים למחנות לעבודת כפייה. האקציה הראשונה מסלומניקי בוצעה בראשית יוני 1942, ועד סוף אותה שנה נשלחו מרבית היהודים למחנות ריכוז.

בימי האימה של מלחמת העולם השנייה נכלא יעקב עם אביו במחנות הסגר. א?ם המשפחה מתה עוד קודם לכן. האב והבן נשארו בחיים וראו את יום השחרור, אולם חייל אמריקני הרג את האב בטעות, והותיר את יעקב ביתמותו.

יעקב הגיע למחנה נוער יהודי באיטליה, ומשם הגיע ארצה בטיסה בשנת 1947, במסגרת "עליית הנוער". כאן התגורר בתל אביב, בה מצא את ביתו מחדש אצל דודיו וסבו.

יעקב למד את השפה והסתגל במהירות להווי העברי במולדת, אשר השכיל לחיות אותו במלוא לבו הצעיר. הוא למד את מקצוע הטפסנות, וכן השלים השכלתו בלימודי ערב. בנאמנותו, יושר לבו, צחוקו שלא ירד מפניו, באהבתו את העבודה ואת כל הסובבים אותו רכש את לב כולם.

יעקב הצטרף למחתרת הארגון הצבאי הלאומי (האצ"ל). בספטמבר 1948 פורק האצ"ל ולוחמיו פוזרו ביחידות צה"ל השונות.

עם התגייסותו המלאה לצה"ל שירת יעקב בגדוד 52 של חטיבת "גבעתי" – חטיבה מספר 5. הוא השתתף בקרבות הגדולים בנגב במלחמת העצמאות.

בימי ההפוגה השנייה (לקראת סוף 1948) הועבר עם חטיבתו לחזית המרכז, וגדודו הוצב במשלט ליד רמת הכובש – אזור שידע קרבות קשים במהלך המלחמה, אך לקראת סופה נחשב לשקט. עם זאת, פלשו לגזרה חיילי הצבא העיראקי אשר הרבו להטריד את הלוחמים היהודים, בעיקר באש צלפים.

באחת התקריות הללו, ביום ו’ באדר תש"ט (7.3.1949), נפצע יעקב באורח אנוש מירי צלף, ובדרך לבית החולים נפטר.

בן שמונה-עשרה בנפלו. יעקב הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק.